 |
אני חושש שאין לי את ההכשרה שיש לך בפילוסופיה, ואני לא יכול כאן לדון אתך כשווה. בכל זאת, אני נוטה שלא להסכים אתך.
אפשר להתווכח על חשיבותן של פרדיגמות במדע, אבל בפילוסופיה הן בודאי קיימות. רוב העוסקים בפילוסופיה עובדים בתוך מסגרת עבודה מושגית שלא הם קבעו. אני לא מתכוון רק לאסכולות, אלא לעצם התפיסה של "מה הן הבעיות שהפילוסופיה באה לפתור". התשובה לשאלה מה הן הבעיות, היא למעשה התשובה העיקרית שהמסגרת מציעה לבעיות עצמן. למשל, אפשר לטעון שבעיות של הכרה הן בעיות של שפה, או שבעיות של אונטולוגיה הן בעיות של אידאות (נגיד, הנאו-אפלטונים), או שבעיות של הכרה ואונטולוגיה הן בעיות של תודעה (מרכסיזם או היגליאנים) וכולי. כל פרדיגמה כזאת בנויה מפילוסוף או פילוסופים גדולים שהציעו לנו דרך חדשה להבין את המציאות, ומהרבה "טכנאי-פילוסופיה" שעוסקים בליטוש הדרך הזאת ובבניית מסגרת של שפה מתאימה וטיעונים מתאימים למסגרת. בתוך המסגרת הזאת התהליך שתיארת יכול להיות נכון, אבל הוא החלק הפחות מעניין של הפילוסופיה (למרות שהוא העבודה היומיומית). הוא גם רלוונטי רק כל זמן שלא בא הוגה גדול שסוחף את עולם הרוח לדרך חדשה. מי היום קורא את אלפי המרכסיסטים שהתווכחו בלהט ביניהם? את ההגליאנים? הרומנטיקנים? או את הסכולסטיקה האפלטונית והאריסטוטלית? כל אחת מהמסגרות האלה הייתה בזמנה "הפילוסופיה" והסתכלה על כל הפילוסופיה הקודמת בבוז קל, לא בגלל שהפילוסופים הקודמים לא היו מוכשרים, אלא שהם "לא הבינו את המהות האמיתית של הבעיות".
ברלין אפיין פעם את הפילוסופיה ואמר שברגע שיש מתודה אמינה לפתרון בעיות – זאת כבר אינה פילוסופיה, אלא נוצר תחום חדש שנפרד מהפילוסופיה: זה יכול להיות מדע אמפירי, חלק ממדעי הרוח, או סתם חלק מהממסד הפילוסופי שישכח. המאפיין של הפילוסופיה לעומת כל תחומי הידע האחרים (וההצדקה היחידה לקיומה בנפרד מדיסציפלינות אחרות), הוא שהיא תרה אחרי דרכים חדשות לחשוב על בעיות, וחותרת להמציא את המתודה הבסיסית של איך בכלל לגשת לבעיות ולא לעבוד לפי מתודה קיימת.
אבל זה אפילו יותר מסובך. אחד הדברים המעניינים בפילוסופיה הוא ההבנה של רעיונות דרך ההקשרים הרעיוניים-היסטוריים שלהם. גם פילוסופים מודרניים מגדירים את עצמם דרך אפלטון, אריסטו, קאנט או היגל (ואחרים). בכך, לדעתי, הפילוסופיה שייכת למדעי הרוח. הבנה עמוקה של רעיונות פילוסופיים יכולה להיעשות רק תוך התייחסות לרעיונות הגדולים של הפילוסופיה, ועל רקע הרעיונות האלה - תוך מתן מימד של הבנה פרשנית לטקסט. נכון שבפילוסופיה יש טיעונים שנוגעים ישירות לשאלה מסוימת, וניתנים להבנה במבודד מרעיונות אחרים, אבל זה רק מישור אחד של הבנה. למשל, השאלה אם העולם הוא קערה של ג'ולות או קערה של ג'לי (נדמה לי שהניסוח הוא של ראסל) העסיקה הפרה-סוקרטים והלאה. לא הפוזיטיביסטים או קוויין התחילו לכתוב על כך. הם רק נתנו לשאלה גוון חדש, שצריך להיראות על רקע כל שאר הגוונים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש