|
אני לא מצליח למצוא הבדל מהותי ועקרוני בין ''אסור להאמין לערבים כי הם שקרנים'' לבין ''אסור להאמין לערבים כי הם שיקרו לנו בכל שלב''. שתי האמירות הן מכלילות (בוודאי אפילו אתה תסכים שאפשר למצוא דוגמא מהעבר לאמירה כלשהי של מנהיג ערבי שדווקא לא היתה שקרית, והנה, הלכה כל התיאוריה). בעיני שתי האמירות הן ''דתיות'' (כהגדרתך) באותה מידה, והניסוח השני הוא לא יותר מעטיפת האמירה המכלילה בציפוי דקיק של פוליטיקלי-קורקטנס שמקנה לדברים הילה פסבדו-מדעית מסוימת שלא מחפה על כך שעדיין מדובר בהכללה ולא בעובדה יבשה.
את אותו דבר אפשר כמובן לעשות עם הדוגמא ההפוכה (ה''שמאלנית'') שהבאת. במקום להגיד ''אלימות היא פסולה כי אלימות אף פעם לא מובילה לשום מקום'' (באמת קשה להתווכח עם זה), יכול הפציפיסט המתיימר להיות אדם רציונלי לארוז את זה מחדש כ''אלימות היא פסולה כי שימוש באלימות לא הביא לנו מעולם שום הישג ארוך-טווח''. גם אם הנוסח השני מאפשר לכאורה תחילתו של דיון בנושא (ניתוח דוגמאות של מקרים בהם אלימות הובילה לכאורה להישגים כלשהם, וכו'), עדיין תפיסת המציאות של כל אחד מאיתנו היא סובייקטיבית בעליל, ולכן מה שנתפס כהישג עבור אדם אחד יכול להיתפס כאסון עבור אדם שני. מכאן שהסיכוי שבעקבות אמירה כזאת יתפתח דיון קונסטרוקטיבי ורציונלי בין שני אנשים שאוחזים בעמדות פתיחה מנוגדות הוא קלוש ביותר, ולכן המסקנה היא שגם כאן אין הבדל מהותי בין שתי האמירות.
לסיכום, דעתי היא שאין אפשרות לסווג באופן אובייקטיבי טיעון (או ספר) ספציפי כ''דתי'' או לחלופין כ''רציונלי''. השיפוט הזה לעולם ייגזר מתפיסת העולם האינדיבידואלית (ה''דת'', אם תרצה) של כל אחד ואחת מן המשתתפים בדיון.
|
|