|
לאחר שסיימתי את ''קיר הברזל'' של אבי שליים, ספר מצוין הסוקר את מדיניות ישראל מיום הקמתה ועד לתקופת ברק, קראתי ספר זה.
מבחינת הסגנון הוא כתוב בצורה עיתונאית ולא היסטורית ולכן פחות טוב בעיניי מסיפרם של הראל ויששכרוף, אך מבחינת התוכן, בניגוד לאחרון המהווה עוד שופר תעמולה מימסדי, ספר זה נוקט בעמדה עצמאית ואובייקטיבית.
בלי להתעלם מהעוולות והטעויות של הצד הפלסטיני, הוא מספר כיצד קיבעו שרון, מופז, יעלון, עמוס גילעד ואבי דיכטר תפיסה כוחנית גרידא והביאו את רוב הציבור לתמוך בה בטענה שאין ברירה אחרת. מסופר כיצד אישים מתונים כמו יצחק איתן, אלוף פיקוד מרכז לשעבר, בנימין בן-אליעזר, שר הביטחון לשעבר וקולין פאוול, מזכיר המדינה לשעבר לא הצליחו לשנות את המצב למרות מאמציהם ונגררו אחרי שותפיהם הקיצונים, ניתנת הצצה גם למימשל האמריקאי התלוי בתמיכת הימין הנוצרי הפונדמנטליסטי ומובאים בו ניתוחי אופי של כמה מהנפשות הפועלות.
פרק מפתח הוא זה המספר על האיוולת שבהחלטה ובביצוע ההתנקשות בראאד כרמי ועל ההקצנה שנגרמה כתוצאה מכך (גם הראל ויששכרוף מביעים ביקורת על חיסול זה).
בסופו של הספר מסופר כיצד הגיע שרון להחלטת ההתנתקות, דבר שהיה שולל מכל וכל בתחילת כהונתו.
לסיכום, זהו ספר חובה למי שמוכן להשתחרר מדעות קדומות וממשוא פנים. ספר שראוי לעמוד לצד סיפריהם הקלאסיים של שיף ויערי על מלחמת לבנון והאינתיפאדה הראשונה.
|
|