 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל מושג הקרבנות ביהדות הוא בעייתי. הכפרה מצד אחד היא עניין אישי, התנהגותי, אם אתה רוצה לזכות בכפרה עליך להיטיב את מעשיך ולהביע חרטה על העבר וגם קבלה לעתיד של התנהגות נקיה מאותו החטא. כאן מצויה התמצית של מושג החזרה בתשובה. אמנם ישנם כמה סייגים נוספים- אם פגעת באדם אתה צריך לקבל את מחילתו, אם גנבת אתה צריך להשיב. והקשה מכולם- עליך להיות שוב באותה הסיטואציה (פיזית ונפשית) ולא לפול באותה העבירה. מה המקום של הקרבן בכלל, ושל השעיר בפרט (לשעיר המדובר ישנו "אח" שעולה למזבח 'גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל')? כאן רבה המבוכה, כיצד יכולה חיה להוסיף לתהליך הנפשי שעובר המכפר? הבעיה גדלה עוד יותר אם נוסיף את הניגודיות שבין היהדות לנצרות, שכן לראשונה הרי יש איסור הגשמה מפורש של האל 'אין לו דמות הגוף ואין לו גוף', ואם כן, מה תועיל לו חתיכת בשר? כאן אנו מוצאים שתי גישות עיקריות בפרשנות חז"ל- הראשונה של הרמב"ם, שאומר שכל עניין הקרבנות הוא אך ורק עניין מתודי שנועד לעזור לבני ישראל להתגבר על הפיתוי הפאגני. אילמלי היה כל העולם האלילי עולם של קרבנות, הרי שלא היה צורך בקרבן יהודי! מכאן גם השלכה לתפיסתו את חידוש הקרבנות- בעולם לא פאגני אין מקום לקרבנות. הגישה השניה היא גישתו של הרמב"ן, שסובר שאי אפשר להסתפק במתודיקה כאשר מדובר במצוות האל (ואכן כל מי שיתבונן בפסוקי התורה יראה שמוקדש בהם מקום נרחב לתורת הקרבנות), ועל כן הוא סובר שיש כאן עניין מיתי עקרוני בכך שאתה מבין שהפגם של החטא היה צריך לגרום לך את המוות, אמנם בזכות התשובה אתה יכול לתקן, אך החטא הוא מציאות אובייקטיבית של חסרון שצריכה לגבות את המחיר שלה. את המחיר הזה אתה משלם באמצעות העלאת הקרבן (שהוא ממונך) לאלוהים. אתה חווה את החסרון, את ההעדר, שנגרם כתוצאה מהחטא שלך באמצעות ממונך שמועלה על המוקד. אחת המשמעויות של תפיסה זו היא כמובן במה שאי אפשר להקריב קרבן בלא התשובה הנפשית, שכן אין לך זכות להמיר את חובך בממון אם לא תיקנת את מעשיך. וכמובן גם שגם בעתיד בבניין בית המקדש על פי תפיסת הרמב"ן תחודש עבודת הקרבנות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |