בתשובה לאסתי, 13/08/01 3:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה זאת אומרת "לא פראקטי" להיזהר בכל מילה שקשורה לשואה? הרי כבני תרבות החזיקו אנשים מאז ומתמיד ברשימת מילים אסורות, בין בקונטקסטים מסוימים ובין בכלל (במילון האנגלי-אנגלי תמצאי אותן מסומנות בסימן אזהרה, חפשי תחת shit, למשל). בשלב מתקדם יותר, נתבקשנו-נתבענו לשכלל את הרשימה מזווית בין-תרבותית, וכיום אסור לומר "נקבה" או "nigger" או "ג'יד" (ויש עוד רבות), שם אלוהים שהזכרתי קודם, ועוד. אנחנו נדרשים להיות מודעים להבדלי הדקויות בהשתמעות של "הומוסקסואל" מול "גיי" או "הומו". לתהליך המחיקה של מילים מהשפה יש אפילו תהליכי-נגד מעניינים, כאשר קבוצת המיעוט מאמצת לעצמה את שם הגנאי החברתי ששימש נגדה, וזאת כסימן של עוצמה פנימית. לאור כל זאת, אנחנו מסרבים לכבד את טרמינולוגיית השואה באותה דרך. זה צריך לתת מקום למחשבה מדוע אנחנו מתפרקים מיפי הנפש שלנו (כלפי שחורים ערבים נשים ועוד) כשזה מגיע לניצולי השואה. אבל התגובה שלי קודם התייחסה לזה שלא מדובר רק בבקשה של הניצולים שנכבד אותם, אלא גם שנתחבר אליהם, שנשתייך לתודעה שלהם. את זה אנחנו עושים פחות ופחות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין ה"פראקטיות"- מלים כמו ג'יד או ניגר הן מלות גנאי, שאין להן משמעות אחרת מחוץ לכוונת הגנאי. למלה כמו "רכבת" יש משמעות חוץ-שואתית ואי אפשר להפסיק להשתמש בה רק מפני שאצל חלק מהציבור היא מעלה את זכר השואה. לדעתי -שוב- תודעת השואה חזקה מאוד בארץ. אולי השיפוט שלי בעניין מוטעה- אני עצמי בת לניצולי שואה, ואצלי העניין הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אז אולי לכן נדמה לי שכך זה אצל כולם. זאת אפשרות. אך יתכן גם שאתה הוא שטועה כאן (מסיבות אישיות או אחרות). אם תוכל לנמק את קביעתך זה יעזור. דרך אגב- באנגליה יש התעסקות די אובססיבית לא רק במלחמת העולם השניה אלא גם בשואה, עם תוכניות אינספור בטלוויזיה. והשנה גם צויין כאן לראשונה בטקס ממלכתי יום השואה (!) (ב-27 לינואר, יום שחרור אוושויץ). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |