בתשובה לאביב י., 24/07/05 18:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו מדברים על נטיה. אם תקח קבוצה אקראית של 40 בני עשרה ו-40 בני 22 , תכניס אותם לכתה, סביר להניח שבני העשרה ישתוללו יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כמובן דרך טובה לבסס את דעתי כהלכה, אבל בכל זאת... גם אם יהיו הבדלי נטיה כלשהם (סביר להניח שיהיו), אני לא מסכים שההבדלים יהיו גדולים במיוחד. לדעתי, הבדלים ברורים יותר יראו בהתאם לסוג הכיתה אליה תכניס כל אחת מהקבוצות. הכנס קבוצה של בני 40+ לסביבה לימודית הזהה לבית ספר תיכון ותראה איך הם חוזרים חיש מהר להתנהגות האינפנטילית/מרדנית שאפיינה את שנות הטיפש-עשרה שלהם. רוצים להשתתף בניסוי? שמעתי כל מיני סיפורים על התנהגות של "מבוגרים" בכיתות של קורסים של משרד הרישוי ועוד כל מיני סיפורים פיקנטיים (ומשעשעים) על התנהגות של "מבוגרים" במהלך בחינות במכוני מיון (ועוד פה מדובר בקבוצות של אנשים שלא נמצאות מספיק זמן ביחד כדי ליצור לכידות, כמו בתיכון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התנהגות של ''מבוגרים'' בכיתות של קורסים של משרד הרישוי'' - חייב לאשר את דבריך. השאלה היא מה האיפיון של סביבת ביה''ס הגורם לבעיות משמעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי (סתם רעיונות), חלק או כל המרכיבים הבאים: 1) היומרה לחינוך. 2) תחושה של חוסר משמעות בקרב התלמידים ("למה אני פה?"). 3) חובה/כפיה. 4) חינם. 5) לכידות התלמידים והיבדלותם מן המערכת. 6) סובלנות המערכת לתופעה (ככל שהמערכת מצליחה להמשיך לתפקד, כאילו עסקים כרגיל1, בזמן גילויים של התופעה, כך תגבר התופעה). כמו במקרה בו הורה רץ להרים ולהחזיר את הצעצוע ואומר "אסור!", כל פעם שהזעטוט שלו זורק אותו על הריצפה. ___________ 1 זה כולל נסיונות לטפל בבעיה, שאינן "שבירת כלים", כולל עונשים משמעתיים שונים ומשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7) מבחן הסלולרי - מודד כמה התלמידים פורקים משמעת עד כדי דיבור בכיתה. יש לזה סולם על פי דרגות החומרה: סלולרי כבוי (כבוד למורה ולנסיבות) סלולרי פועל על רטט סלולרי מצלצל ומשתיקים אותו מצלצל ועונים "הלו!" בלחש (היה אחד כזה בהשתלמות נהיגה מונעת) מצלצל ומדברים כרגיל (סימן מובהק להתרופפות משמעת חמורה, ידוע גם כתסמונת "המורה הדחליל"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) יש עוד דרגה שלה הייתי עד (תסמונת "המורה הנרמס"). הסלולרי מצלצל ומדברים כרגיל (עם הסטודנט שחייג ויושב בצד השני של הכיתה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המורה הנרמס"? אתה רוצה לומר לי שהוא עדיין בחיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חי ונבעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הילדים הם אוהבי קטטות? לא נכון, הם גם תמימים, נוחים, ותרנים – הסתכל נא יפה בתנאי עבודתם ובחייהם המשותפים. נסה נא להושיב ארבעים פקידים בחדר אחד, להחזיק אותם חמש שעות על ספסלים בלתי-נוחים בעבודה אחראית, תחת ביקורת קפדנית מתמדת של ממונה, איש את עיני רעהו ינקר" . (יאנוש קורצ'אק, "כיצד לאהוב ילדים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוי הזה נקרא ''שירות מילואים באבטחה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אימון מילואים אני מגלה שאנשים מבוגרים, בעלי מקצוע והורים לילדים, רק עולים על מדים וחוזרים מנטלית לגיל 18. הומור אינפנטילי, הטרדה הורמונלית (על גבול הפלילית) של המדריכות, חוסר אחריות (נסו לתת לחייל מילואים, מנכ"ל באזרחות, משימה פשוטה בלי להשאר לידו ולפקח עליו), שכמובן בא עם תירוצי בית ספר (איחרתי כי השעון לא צלצל) ואווירה כללית של "לדפוק את המערכת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די מסכים, אם כי התפרעויות ממש לא חוויתי. בסדיר שאלתי את עצמי איך המופרעים האילו שאני עובר איתם את הצבא יסתדרו בחוץ, והנה, כמו שאתה אומר, הם נהיים מנכל''ים, רואי חשבון , מתכנתים ועורכי דין. פחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפרעויות זה מילה חזקה מדי. מריבות עד כדי אלימות מילולית קשה (ללא דוגמאות) ופיזית קלה (דחיפות), בעיקר סביב הטלויזיה במועדון, לא היו נדירות במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאשר את התצפית שלך ואפילו זכורים לי מילואים שהצליחו לסחוף גם אותי אל תוך האינפנטליות הזאת. להלן שתי דוגמאות לאינפנטיליות שהצלחנו להגיע אליה ביחידה שלי: 1) המצאת סגנון דיבור אלטרנטיבי (ממש כמו ילדים קטנים), שרק אנחנו המילואימניקים הבין. הצלחנו פשוט לטרף ככה את החיילים הסדירים (הצעירים, אך הבוגרים מאיתנו, באותם הרגעים). דמיינו מבטא מוזר (כאילו תורכי) ותתחולום לדוברום בצורום מטומטומום. כוכום התחלנום לדוברום על המסלולום לתורגולום, עול המופוקדום הטומבולום, על שעותום היוצאותום ויכולנום אופולום לרוחלום עול בחורתום עם צוצום גודולום שעוברום ושובום לידונום. מטומטומום רצח. 2) זה לא יפתיע הרבה מילואימניקים: הייתי עד להשחתה מכוונת של ציוד צבאי, לפעמים מן הסוג היקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בהמשך ל-2, שאלה לא הכי קשורה: הרבה פעמים בשירות הסדיר שלי הלכתי לשמור בש"ג בלילה ומנורת הניאון שבעמדה פעלה. אחרי שמונה שעות חזרתי לעמדה וגיליתי שהמנורה מנופצת. לא הצלחתי להבין את זה. ההסבר הכי טוב שיכלתי להמציא הוא שהשומר התבאס מזה שהמנורה מושכת חרקים - אבל הרי הוא יכל פשוט לסגור אותה על ידי לחיצה על המתג, מה שנראה לי יותר פשוט מאשר לקחת את הנשק ולהתחיל להרביץ לתקרה (אני לא מצליח לחשוב על דרך אחרת שבה הוא שבר אותה). אז למה? האם שמירות בש"ג משגעות את האדם עד כדי כך שהוא מתחיל לשבור חפצים ללא סיבה? הייתי די הרבה בש"ג ולא רציתי לעשות שום דבר כזה. כנ"ל, אגב, לגבי החלונות, שעליהם כבר באמת אין הסבר. כל מי ששמר בש"ג באמצע החורף כשהרוח נושבת וקילל את מי ששבר את החלון מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך תקופת הסדיר שלי, בחדר המשמר: 1) הטלפון (כל טלפון) היה תמיד בדרגה זו או אחרת של "שבור", עד לתקופות הקצרצרות בין החלפה לטלפון חדש לבין שבירתו (עניין של שעה שעתיים). 2) התיקרה תמיד היתה מחוררת כמו גבינה שוויצרית (ציפוי גבס + ספורט חסר פואנטה בו אנשים זורקים את המטאטא כך שהוא נתקע בתיקרה ולא נופל חזרה - אף אחד לא ספר נקודות). 3) לא חשוב כמה פעמים כפו על אנשים לסדר, החדר תמיד נשאר מלוכלך ומבולגן בצורה מחרידה. 4) סדקים על חלונות הפלסטיק זה "Built in", הן בחדר המשמר והן בעמדות/מגדלי השמירה. אם הייתי מגיע מכוכב אחר, הייתי מניח שככה מתקינים אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעקב היה מציע להפריט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מטעמים השמורים אצלו, אני חושב שעבור יעקב הצבא פטור מחובת הפרטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני שרון? אני שומר את הטעמים אצלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המנורה, לפעמים יש פקודה לא לכבות כדי שמפקדים יוכלו לראות מבחוץ אם החייל ישן. אם המנורה נשברה אז אין מה לעשות. אצלנו לא היו שוברים יותר מדי דברים, בטח שלא את הטלפון, אבל היה לנו קו חוץ בד''כ (כשהיה טלפון), ככה שאתה מוכן להרוג את מי שיפגע בו. לגבי חלונות אני מסכים, למרות שבקו צפון למדו לא לשבור. היה מקרה באחד המוצבים בצפון הקר, בו היתה עמדה ממש מדוגמת, שני רדיאטורים, כורסת תצפית, קומקום וכד', באיזה שהוא שלב מישהו הביא מכשיר תצפית א''א, הבעיה היא שהוא לא רואה טוב (או בכלל) דרך חלונות, אז הפתרון הצבאי הוא לפתוח את החלונות. בחרמון. בחורף. מיותר לציין שהמכשיר לא שרד זמן רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו לא הייתה שום פקודה כזו, מה גם שלדעתי זו פקודה אומללה במיוחד - אם יש אור בביתן, זה מקשה מאוד על הראות של מה שקורה בחוץ ומקל בהרבה לראות את החייל שבפנים, מה שהופך אותו למטרה נייחת עוד יותר מכפי שהיה קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אתה מנסה לרמוז שיש הגיון בצבא ? אתה יכול גם היום לנסוע לחטיבת הבקעה אני די בטוח שאורות הש.ג. עדיין מכוונים עליו. במסלול מקובל שחיילים שומרים בעמידה. בתחילתו של קו של סוף מסלול הביאו לנו מספר תצפיתנים להרצאה על שיטות נכונות לתצפית, אחד הדברים הראשונים שנאמרו זה שתצפית צריכה להתבצע בישיבה, כי הוכח שהיא יעילה יותר כך. עד כמה אתה חושב שזה השפיע על הנהלים ? לשמחתי הרבה כשמגיעים למקומות חמים באמת, כל הנהלים המפגרים נעלמים, כי אז באמת יש סכנה בשטויות האלו. עד אז הנפצות עד הגג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכשירי א''א אמורים לראות דרך זכוכית רגילה. פלסטיקים מסויימים (פלקסיגלס למשל) חוסמים חלק ניכר מהקרינה בתחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא נתקלתי בחלון זכוכית בעמדת שמירה בשירותי הצבאי (להוציא כמובן זכוכית ממוגנת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כי הם לא נקיות. אם הם היו נקיות היית נתקל בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי מילים: שמירה אחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי הודעה טובה יותר בשביל לתלות את הקישור: סרט שהופק בסטנפורד על הניסוי, כולל צילומים מהניסוי עצמו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי דווקא בשיעור במילואים בו המורה בת ה 19 ברחה מהכיתה (אם אפשר לכנות כך את משטח החול הפתוח עליו ישבנו) מפני הפרעות חוזרות ונשנות של בני 25-35. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |