בתשובה לדב רבן, 22/07/05 9:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אענה בשמי בלבד. אינני יודע מי אתה באופן ספציפי, אבל עושה רושם שישנה קבוצה לא קטנה של אנשים שסיימו תואר או אולי תואר וחצי, אך משום מה משום מתקשים מאוד כשהם צריכים לבצע תהליך של הסקת מסקנות תוך שימוש בלוגיקה פשוטה. יש היו מכנים זאת בסלנג תסמין "הפולניה הנעלבת" כחלק בלתי נפרד מהטרמינולוגיה ה"לא כל כך מורכבת" של אנשי השמאל הטהרני בישראל וכחלק בלתי נפרד מפזמון האג'נדה הטהרנית. אתה יכול לראות את אותה פולניות נעלבות-גונחות (ויש יאמרו מזייפות תוך כדי שכנוע עצמי) לא מעט בפורום הזה. ואולי נעבור לרמה הפרקטית הטרווייאלית ביותר. לפניך משפט הנאמר ע"י ענת, המשוחחת עם חברתה דליה אשר ילדיהם פוקדים את אותו גן חובה- "ילדיי הם ילדים חרוצים ומשקיענים". האם המסקנה הלוגית בעלת התוחלת שדליה צריכה להסיק היא "שענת אומרת ש:"1. כל מי שאיננו הבן של ענת בהכרח איננו חרוץ ומשקיען.2. היא בעצם אומרת שהילדים שלי הם לא חרוצים ומשקיענים.3. היא בטח מתכוונת שכל הילדים בגן אינם חרוצים ומשקיענים." רבן דובל'ה. לגניחות הפולניות של ענת אין כל תוחלת לוגית, . הסיבה שבאופן חלקי יש איזשהו מקום סמנטי בהערותיה הטרחניות היא שבתגובה האינפנטילית היא מתעלמת ממה שברור מאליו לכל בן אנוש- "כל אדם קרוב אל המעגלים הקרובים אליו". יש כאן עניין של-.99.5 אחוזים מבני האדם על פני הגלובוס לא היה צריך להסביר אותו כלל, הוא ברור מאליו וטריויאלי. משום מה מתוך אותו שבריר אחוז המתקשים בהבנה יש ייצוג כל כך מכובד מבין אנשים היושבים בישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהדבר נאמר כבר ע"י קודמי, לכן לא ראיתי צורך לחזור עליו. קיום אוכלוסיה יהודית אזרחית ברצועת עזה בחסות צבא הגנה לישראל הוא בניגוד לרצוני ולהשקפת עולמי. האם הבנת את זה, האייל הציוני? האם זו דעה לגיטימית? האם אתה מרשה לי לחשוב כך? ולעניין הבנת הנקרא, הרשית לעצמך לדלג בקלילות על הטיעון כדי לעסוק בגניחות. 1. האם אני צד בעניין? 2. האם האוכלוסיה הערבית של רצועת עזה היא צד בעניין? ועכשיו נניח לרגע שלערבים מעזה הייתה זכות לפגין כנגד הכתומים. נניח שהם היו מצהירים שאין להם שום כוונות לפעול באלימות (נאמר, כמו מרטין לותר קינג ופנחס ולרשטיין), נניח שלא היו עוצרים את האוטובוסים שלהם. כמה היו מגיעים? (אנא, הטובים במספרים, ספקו נא הערכה זהירה). לכן, ידידי הציוני, מגיע תמיד אזשהו שלב שבו הדיון שלנו מגיע למבוי סתום. שעשועי הבנת הנקרא שלך ושלי טובים רק אם מבינים את הבסיס הייצרי והרגשי העומדות בבסיס הפעולות שלנו. הטענה שלי היא שהאחווה והאהבה של הציבור הערכי והנפלא הזה היא לעצמו ולמטרותיו בלבד. אם תסביר מה משותף בין פנחס ולרשטיין למרטין לותר קינג ובמה דומה מצעד המחאה של השחורים בארה"ב לעבר וושינגטון הבירה למצעד שלכם לתוככי רצועת עזה, אתייחס לטענות שלך. אגב, כפי שכתבתי למעלה, לא תואר ולא חצי תואר, ואני לא יכול להוכיח את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבן דובל'ה, חביבי. אתה ממשיך כעוור ששמו לו מכשול ליפול שוב ושוב עם "הבסיס היצרי והרגשי" כלשונך. שוב בפולנית עלבונית אתה גונח "הו שוורצע-חייא ..הציבור הזה דואג לעצמו ולמטרותיו בלבד". ראשית יש לאמר שהמחאה הזו מייצגת את המנדט הדמוקרטי של רוב הציבור בישראל. מפלגת השלטון והגוש הימני של כ-70 ח"כ נבחר מתוך אג'נדה ברורה שהיא לעומתית לחלוטין לתפישה של נסיגה-עקירה חד צדדית של התיישבות ציונית שלמה . בוודאי ללא הסכם שיביא "שקט". גם אם לא לשמה בלבד, לטובת כולנו טוב שהמאבק הזה מתקיים (ראה את הודעותם הקודמת בדבר הודעותיהם של "אבירי הדמוקרטיה"). הבר המתקרנף למחצה, מבין שגניבת המנדט הדמוקרטי ובכך הוצאת שחקן מהמשחק של הדמוקרטיה בצורה כל כך בוטה צריכה ועלולה לערער את חוסנה. (יש יאמרו טוב שהמאבק כל כך קשה) מפני שהריאקציה שעלולה להתפרץ עלולה להיות קשה פי כמה אבל מעבר לכך הייתי באמת רוצה להבין את ה"בסיס הרגשי והיצרי שלך"? בזירה יש כמה וכמה שחקנים. אתה מצפה שהמתיישבים ייצגו את האינטרס של הפלסטינים? של המחבלים הפלסטינים? של השמאל הקיצוני? האם אתה מצפה שהפלסטינים ידאגו לאינטרס של אחרים או שתצפה שהם ידאגו לאינטרס שלהם עצמם? האם השמאל דואג לאינטרסים של המתיישבים? האם השמאל הקיצוני דואג לאינטרס של הקולקטיב היהודי-ציוני בישראל? יש כאן בעיה קשה מאוד "בבסיס היצרי והרגשי". של מי שאומר הן לאחת התשובות כאן. אני אישית חושב שהנסיון לשחק על מגרש של מרטין לותר קינג כדי לרצות את החלקים בשמאל המתיימרים להציג עצמם "כדמוקרטים" הוא לא לעניין. מעין ריקודי "מה יפית" דווקא מפני שבשעת המבחן הם מתגלים כפאשיסטונים או כדמוקטטורים לא קטנים. אני חושב שעם כל הכבוד למר קינג ולמאבקו החשוב כאן ישנו מאבק שיכול להשליך בעתיד הלא כל כך רחוק על קיומה של מדינת ישראל והקיום האקזיסטנציאלי של היהודים בכלל בישראל. ובפראפרזה על מה שכותב ארי שביט במאמרו האחרון: יש כאן דיסוננס אירוני למעשה ציבור המתיישבים שהוא הציבור שבימים כתיקונם מהווה את הציבור המחויב האחראי והמקריב ביותר עבור הממלכתיות הישראלית(למשל השיעור המדהים הלוחמים מבין המתיישבים בשירות היחידות הלוחמות באויב) נאלץ להאבק במה שהוא קידש כל השנים (אותה ממלכתיות) בגלל שהקבוצות ש"הדמוקרטיה בגרונם" כל היממה החרישו ואף משתפים פעולה באופן פעיל עם השרץ. אני מודה שבאופן אישי הדיסוננס הזה (של הסכנה בפגיעה בממלכתיות) קשה לי מאוד. אין לי שום רצון לפרק או לנצח את צבא הגנה לישראל. מצד שני אני חושב שבמאבק הזה הצורך לחלחל לציבור ובתוכו אנשי הצבא ולתזכורם לשם הפנמה חוזרת כי מטרתם של צה"ל וכחות הבטחון להלחם באויבים החיצוניים של מדינת ישראל היא המדינה היהודית ולא בחלקים האימננטים של הקולקטיב היהודי וידידיו שלשם הבטחת קיומו קיימת בכלל מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך האייל הציוני. אני איציק הציוני א. אתה נגרר לסגנון שגובל כמעט בניבול פה ; לא מכובד. ב. כפי שהבנת, ממני לפחות, ואינני מזלזל ביכולת הלוגית שלך כמו שאתה עושה ליכולת הלוגית שלי, באופן שיכלי קר ולא מהבטן, אני טוען שכל מפעל ההתנחלות לא רק שאינו חוקי, הוא גם אינו אנושי. אבל היות שהמושג "בני אנוש" מתייחס אך ורק ליהודים, אז ברור שאתה תוקף את הלוגיקה שלי. ג. בקשר לשרות הצבאי. אני מסכים איתך שהיום יותר מאחרים, מי שמרגיש חובה רגשית ולאומית להתנדב לכל יחידה נבחרת ולשאת בעול הצבאי -הם הדתיים הלאומיים וגם העולים. ההיסטוריה של מדינת ישראל, ידידי האייל הציוני, לא התחילה בשנות ה-90 וגם לא בשנות ה-80 ולא ה-70. היו רבים אחרים וממגזרים אחרים שנתנו את נפשם ואת דמם למען המדינה. אם לגייס את הלוגיקה, שלדעתך אין לי, אפשר להבין מדבריך שמקום המדינה ועד היום, הדתיים הלאומים מחזיקים את צה"ל על כתפיהם. שאל את עצמך מדוע חל השינוי הזה במוטיבציה להתנדבות לפיקוד הצבאי. אם תאמר לי שהבעיה היא ערכים וכד', אומר לך לא באלף רבתי. ערכים יש לכולם. עד עכשיו נדמה לי שהיו כ-700 סרבני מצפון מהשמאל. חלק לא קטן מהם, אם היה צריך להתגייס בשנות ה-50 וה-60 - היה היה מתנדב ליחידות קרביות ומהווה קצינים מעולים. דמוקרטיה היא משטר שדורש ממנהיגיו להתייחס בדחילו ורחימו לשימוש בצבא להשגת מטרות מדיניות. אם האזרחים ירגישו שהשלטון משתמש בצבא לא בלית ברירה, הם במשך הזמן יצביעו ברגליים - אפילו באופן לא מודע ותוך מתן הסברים מכל סוג ומין. היום ברור שהציונות הדתית לאומית מגינה על הבית -השטחים. לכן היו שקראו לאינטיפדות -מלחמת שלום ההתנחלויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל ציוני, נדמה לי שהשיחה שלנו הגיע למקום לא מעניין. רציתי לחזור להודעה המקורית של ניצה עליה הגבתי בתחילת הפתיל, אך קראתי כרגע גם מה שכתבת לאחרים, וייצר ההתפלמסות גבר עלי (קח נשימה. זה ארוך): גם אם אעיד על עצמי שאני פשיסטן שמאלני קיצוני אנטי דמוקרט שסובל מדיסוננס (תיכף נמצא לו שם. אולי קוגניטיבי. מתאים לך?) וגונח כעיוור בפולנית ובנוסף להיותי שובינסט גברי מזעזע אני אדם צבוע ופחדן וחותר תחת הקולקטיב היהודי-הציוני בישראל, (וכל זה בשעות הפנאי שלי, בחיי, כמה שאני מוכשר!) ומאחר ואתה טוען שבנוסף על כך הכושר שלי למחשבה עיקבית והגיונית אינו בנמצא, נמצא שאני פטור מלנמק את דעותי (וגם את הרגש שבבסיסם), ובכל זאת אני מחזיק דעה. אני רוצה שישראל תיסוג מעזה. שמדינת ישראל תחזור לגבולות 67. מתאים לך? זה בערך מרחב השיחה שאתה מאפשר. אגב, אין חיה כזאת, דובל'ה רבן. אם כבר, יש ברלה, אבל לא זכור לי שהגעתי איתך לדרגת קרבה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כך נאמר, האם יש קשר בין ברווז? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |