בתשובה לרודי וגנר, 20/07/05 11:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני עדיין כותב בין לבין. כך שיתכן ויהיו כן כמה משיכות קולמוס ואי סדר. לא וודסטוק. כיהודי מעורה, אני יודע היטב מהו וודסטוק בקונוטוציה של התודעה ה"שמאל-ליברלית" -יש כאן משהו שהוא עמוק ומורכב הרבה יותר. -אגב למי שרוצה לנהל מסע התרמות למען מילוניםכ'פאשיסטים', הרי שהוא מוזמן. אני מניח שכנראה אותו אדם תרם כבר בעבודה. אינני חושב שכל מי שמקיים יחסי הזעה עם המזגן בביתו יכול באמת לדעת מה מתרחש, תוך הישענות על קשר אמצעי. והדברים אמורים אגב בהקשר גם לאנשי ימין שהעדיפו את חברת המקלדת. לדעתי לא היה תקדים לאירוע שכזה. אני רואה כאן אופציה להוותו כ-אירוע מכונן- והדברים אינם מכוונים בהכרח לאלמנט המוצהר של תפישת "השגת יעדים" שבו נשקלים הדברים במשחק סכום אפס של הצלחה וכשלון. לפי דעתי זו גם התפישה המנחה את מועצת יש"ע וזו הסיבה שבטווח הארוך יש לנו סיבות טובות להיות יותר מאופטימיים. דווקא בגלל שמדובר במהלך שהוא עוקף תקשורת. כזה שחזק מכל איש הסברה. מי שירצה לבלוע את מה שמתוזמר ע"י אמצעי התקשורת ימשיך לעכל בתיאבון. הם ימישיכו להציג את הצד שמשרת את האינטרס הפוליטי שלהם. אפרופו ליטופים של חרשי 'בומרנגים'- יש נטיה טבעית, של כלל בני באדם, כך אני מניח להמנע מתחושת "הדחיה" והצורך לחוש "מקובל". נתן שרנסקי מספר בחצי קריצה ש"לאריק שרון נגמרו הכוחות להיות האיש השנוא והמושמץ ביותר בעולם וע"י אמצעי התקשורת העולמיים והמקומיים. הוא רצה לחוש פעם איך זה ולו לתקופה קצרה תחושה משכרת של אדם אהוד אפילו לעת קצרה. אפילו כמשרת אינטרס זר."- שרון כפי שאמר איזה פסיכולוג ובמקרה פשוט רצה להיות נאהב. גם אם זה יהיה לתקופה קצרה, גם אם למראית עין. וגם אם למעשה מדובר על פטה מורגנה שמאחוריה המכבש הבא (ואנואיננו מדברים רק על שטחי 67'). לכן אני חושב שמועצת יש"ע צריכה לעשות את המקיסמום בתחום ההסברתי הפנימי של אנשי מרכז ו"המחנה הלאומי" כולל אנשי ליכוד, אבל תעצומות הנפש שמתגלות כאן הן עוקפות מניפולטורים נוסח שלח. טועה אולי מעט בתמימות (ותמימות איננה בושה) מי שחושב כי רק צריך להוכיח 'לצד השני' "שאנחנו לא מפלצות." התקשורת האלקטרונית והכתובה היא מכשיר פוליטי לכל דבר, כפי שאנו רואים. וככזו היא תמיד תשרת אג'נדה של מי שאוחז בה. ליטופים של פלוני הם ברוב רובם של המקרים ניסיון של הכותב למצב עצמו קרוב ככל שניתן אל 'הקונצזוסיאליות'- כדי להוליך את האג'נדה שלו עצמו בעתיד. הצורך הזה בקבלת "אישור" מאלה שמנסים ממילא להסיר את הרגליים כפי שאירופה לא תשנה את הוותה כיודו-פובית אנטי-ישראלית גם אם ישראל תתקפל ותחזור לגבולות החלוקה, כך במינוני מיקרו אמצעי התקשורת האחוזים כיום בידי השמאל בעיקר זה הפוסט ציוני מוקצן, ישתמשו בחומרים שמצויים בידיהם לקדם את האג'נדה שלהם. ברמה הפרקטית- השדר (זה שלאוו דווקא מועבד וערוך באמצעי האלקטרונים המשוחדים)- צריך לפנות למרכז וימינה שהיא לתזכורתנו ימנית מובהקת. העובדה שישנם מצביעי מצנע ששינו דעתם אשר ראיתי אתמול רק מחזקת את הדברים. "דווקא בגלל האופן הכל כך בוטה שהתקשורת מציגה את המתיישבים התחלתי להתעמק בסוגיית ההתנתקות ושיניתי את השקפתי לחלוטין." אלה רק בונוס, לדרך בה אנו צריכים להמשיך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסוף שלך הוא דמגוגיה זולה, דוגמת … "רבים מחברי הטובים הם…". לשמאל יש אידיאולוגיה לא קטנה מזו של הימין. מישהו שהפך את עורו, אך ורק משום שראה שהתקשורת מציגה מתנחלים ככה וככה, והחליט פתאום להתעמק בשאלת ההתנתקות, כנראה שלא ממש היה מגובש על עצמו. מעניין האמת למה בכלל הצביע למצנע? האם כי ההורים שלו הצביעו תמיד למפלגת העבודה? האם מתוך פחד? כאיזושהי ברירת מחדל? מצד שני זה גם מצחיק לאללה. איך אתה גאה בשמאלני שחקר בנושא והפך לימני, ולא רואה את היופי של הצד השני. אולי גם ראש הממשלה (פתאום) חקר קצת בנושא, והפך מימני לשמאלני? אותו מצנעי קטן לא ממש חשוב שהפך את דעתו.... לעומתו... ואין קשר בין איך שהמתנחלים מוצגים לשאלה שעל הפרק. האם נכון לצאת מעזה? כן או לא? ואם כן, האם במסגרת משא ומתן או בצורה חד צדדית? זו השאלה. כל השאר זו אחיזת עיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה אסף. לא אתה תקבע מהן ''השאלות' עומדות על הפרק.'' מהם הכללים ומי משחק במשחק. זאת אומרת, אתה יכול לומר את דעתך. אבל מתברר שלדעת הרוב יש אג'נדה אחרת. בכלל נראה שלא הבנת כי מעולם לא נטען שאני ''גאה'' במיוחד שבוחר העבודה תומך בימין. עם זאת אני לא רואה בבוחר 'עבודה' כמי שהפך חבורבורתיו להבדיל מתומך מר''צ. אגב, אני מזכיר לך שממילא הציבור הימני גדול הרבה יותר. כך שברמה הטכנית הימין צריך רק לגבש ולחשק את עצמו כדי לקדם את מטרותיו. הייתי יכול לומר לך שדמגוגיה מאחזת עיניים נמצאת בתשובה שלך. אבל היא פשוט נראית סתם תלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תואיל אתה להסביר לי, איזו שאלה ניצבת על הפרק בעיני ה''רוב'' כמובן שהבעתי רק את דעתי הפרטית אתה מדבר על הימין כאילו זה איזו מקשה אחת, של אנשים שחושבים בדיוק אותו הדבר, ורק צריכים לגבש ולחשק את עצמם, כדי להגיע לאיזו מטרה (שלי לא ברורה בכלל). אז כדאי גם שתגדיר את המטרה (או המטרות) שלך. לגבי דעת הרוב, הגבתי מספיק בפרוטרוט לדב בשרשור אחר, וגם אז הוא לא התייחס לדברי (מה שהשאיר אותי די מתוסכל אני חייב להודות). אם תהיה מוכן לדון על נושא הרוב ורצון העם, אני אשמח. דעתי הפרטית היא שאין כזה דבר ''ציבור ימני'' ולכן גם אי אפשר להגיד שהוא ''גדול הרבה יותר''. המציאות הרבה יותר מורכבת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרטוריקה לא ממש משאירה מקום לספק. העם = הימין. לא העם = השמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להגיב לכל מה שכתבת, כי רוב הטקסט נראה לי כמו הפרחת סיסמאות, אז תצרשה לי להתייחס רק להתייחסות שלי לתגובה שלך. אתה מגדיר את האירוע כ"אירוע מכונן" בהוויה המתנחלית; אך זו *בדיוק* המשמעות של וודסטוק (וארועים דומים, ביניהם המצעד על וושינגטון) בהווייה השמאלית-ליברלית באמריקה. כך שאינני מבין מדוע אתה מסתייג מההשוואה שלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |