|
||||
|
||||
ה"מיתוס של סיזיפוס" (של קאמי) הקסים גם אותי בעבר הרחוק. עבר לי. מסקנה אחרת: הקויוטי הוא מסוג האידיוטים שהורסים את חייהם בחתירה אינסופית אחר אידאלים תפלים ו/או בלתי אפשריים1 והוא עושה זאת שוב ושוב באמצעות כלים שמשפדים אותו או מתפוצצים לו בפרצוף. עם המשאבים שלו והקשרים שיש לו ב-ACME, הוא בטוח יכול לסדר איזו ארוחה במסעדה טובה ואולי אפילו להזמין את הציפור (Pun Intended). ____________ 1 אני לא אומר את זה לגמרי בצחוק (אלא רק בעיקר). החתרנות של WB בימיה העליזים, כנגד ערכים אמריקניים, די בולטת לעין. |
|
||||
|
||||
לדעתך "חתירה אינסופית אחר אידאלים תפלים ו/או בלתי אפשריים" היא "ערך אמריקני"? |
|
||||
|
||||
לא. בקרב הערכים האמריקנים יש גם חתירה אינסופית אחר אידאלים תפלים ו/או בלתי אפשריים. |
|
||||
|
||||
זה לא בדיוק מה שאמרתי? |
|
||||
|
||||
"X הוא Y" זה קצת שונה מ"יש בקרב ה-Xים גם כמה Yים". |
|
||||
|
||||
אנסה להבהיר: "חתירה אחר אידאלים תפלים" זה לא ערך אמריקני (ערך לא יכול להכיל בתוכו תאור שלילי שכזה - ערכים תמיד רואים את עצמם באופן חיובי). יש בקרב הערכים האמריקנים ערכים הנראים *לי* (ואולי גם לאחרים) כמו חתירה אחר אידאלים תפלים. יותר ברור? |
|
||||
|
||||
אנסה להבהיר: לא שאלתי אם "חתירה אחר אידאלים תפלים" זה ערך אמריקני. שאלתי אם לדעתך יש "ערכים אמריקניים" שהם "חתירה אחר אידאלים תפלים". במחשבה שנייה זו הייתה שאלה די טיפשית. ברור שתחשוב שיש בקרב הערכים האמריקניים אידאלים תפלים. אנסה לנסח שוב את השאלה: באיזו חברה אתה לא רואה ערכים שבתוכם יש אידאלים תפלים? |
|
||||
|
||||
עזוב. יש פה דיון חביב על פו הדוב. לא מתחשק לי להרוס אותו. |
|
||||
|
||||
צודק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |