 |
דומה תומר כי החדשנות לשמה מעוורת את עיניך, ואלה המתרשמים מחדשנות לשמה, בשיר או בציור כאחד, עיוורים הם. החידוש לשמו אין הוא "יפה" אלא אם כן הוא יוצר את היופי, ואת היופי ניתן ליצור גם באמצעות המוכר.
כיצד ניתן להרגיש את המאורע הגדול הזה בשיר כה חטוף? ולמה לתמצת בכלל? השיר הראשון נראה כ"המיטב" של שיר ארוך יותר ובכך חוטא גם לעצמו וגם לסיפור שהוא מתאר. הרי זיקוק הרגע, זו מהותה הטהורה של השירה, ולא ריצת מרתון של מטפורות המאפילות זו על זו, מחביאות זו את זו. בשיר קצר כל כך, דמויות שונות, תודעות שונות, גודש מטפורי, אירועים רבים כל כך נדחסים למעט כל כך. אין דבר שממנו אני סולד יותר מאונס תודעות. החדירה הבוטה הזו לתודעת הדמות, בלי להצדיק, מבלי ליצור את האווירה המתאימה, מבלי לדובב בעדינות אנושית. פשוט לסכם, לחשוף, להפשיט. עירום רב כל כך בשיר קצר כל כך. בדיוק פה היה על העורך להתערב ולומר - עוד שני בתים לפחות. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בכתיבה על טקסט מקראי הנוטה בעצמו לקמצנות יתרה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש