 |
|
 |
||
|
||||
 |
יותר ויותר מוסדות בחברה המערבית נאלצים לעמוד מול ההכרה, כי במובנים רבים אין דבר כזה "אמת אובייקטיבית" - יש רק אמיתות סובייקטיביות, שאת חלקן אנו מעדיפים להציג מטעמים שונים כ"אובייקטיביות".בית-המשפט לא ממש יכול להעמיד את פרשנות המציאות בסדרה הדוקומנטרית הזו לדין, או לבחון אותה בכלים משפטיים - כי היא פרשנות סובייקטיבית כמו זו של בית-המשפט וכמו זו של ה"היסטוריה". ומה בקשר למשפחות שיודעות "מקור ראשון" מה באמת קרה? ובכן, הם אינם קשורים ליצירה האומנותית הסובייקטיבית הזו. לסיכום, אני לא מסכים עם כותבי (ות?) המאמר, כי על בית-המשפט להעדיף את האזרחים הפרטיים שנעשה להם עוול. איזה עוול נעשה כאן? שדדו מהמשפחה משהו שהיה שלהם? מישהו טען שהם משקרים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה היית אומר ואיך היית חש לו היית אישיות צבורית ידועה, ומישהו היה כותב מחזה עליך ומצמיד לך דברים נוראים , באופן כזה שהציבור היה עלול לחשוב שבאמת קרו ? האם הדרך היחידה לפגוע היא להרוג ? הרי גם בחוק עצמו ישנה התייחסות לפגיעות שאינן פגיעות פיזיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אמת אובייקטיבית, דיקי? האם יש לך ספק שהעובדה כי קסטנר עצמו לא קם ואמר במשפט את מה שנטען שאמר בסדרה הטלוויזיונית? האם אין זו אמת אובייקטיבית? נו, באמת, הטענה הרלטיוויסטית יכולה להחזיק מעמד רק עד גבול מסויים. לא מעניין אותי מה תגיד על הסובייקטיביות שבעניין, אבל ברגע זה ממש, האמת האובייקטיבית היא שאני מקליד את התגובה הזו. האם אתה יכול לטעון שזה לאו דווקא נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה הרלטיוויסטית היא סוס שאפשר לרכב עליו למרחקים ארוכים מאוד, אולי ארוכים משרוב האנשים מוכנים להודות. מה זה "ברגע זה ממש" שבו אתה מקליד? זה לא אותו הרגע שבו מישהו אחר קורא את הדברים - הרגע הזה קיים למעשה רק עבורך - כל השאר יודעים שמתישהו בעבר כנראה כתבת את הדברים. בקשר למשפט קסטנר, הדברים שנאמרו בסדרה אכן לא נאמרו בביהמ"ש (בהנחה ההגיונית שהפרוטוקול של המשפט לא משקר) - אבל זו לא הנקודה שאני תוקף. אני טוען שה"עלילה" כנגד חנה סנש היא פרשנות לגיטימית ורלטיווית של אדם, שהוא לא קסטנר ההיסטורי, אלא זה ה"דוקודרמטי". וזה לגיטימי, ואין לשום בית-משפט זכות להתערב בזה (יותר נכון, אין לשום חוק זכות להתערב בזה. בית-משפט פוסק לאור ערכים שהמחוקק מכתיב לו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין לזה מגבלות? למשל, אני מציג בטלוויזיה הישראלית דוקודרמה שלפיה נתניהו היה בוגד באשתו, וגם בעל קטינה בדרך. אין ספק שזוהי סטייה "קטנה" מהאמת ההסטורית. עם זאת, היא הולמת במיוחד את האופי של הדוקודרמה: המתח. הזעזוע. הטיוח. ההריון, ההפלה. אולי השב"כ היה מעורב. רייטינג. זה מקובל עליך? פיצול בין נתניהו הפוליטי לנתניהו ה"דוקודרמטי"? אפילו אם תשים שקופית אזהרה לפני השידור, ואפילו תריץ כתובית מרצדת בתחתית המסך שאומרת "זה לא אמת הסטורית", על "החוק" זה לא מקובל. גם עלי לא, אני חושב שגם עליך. לפי השיטה הזו, מה מבחין את חנה סנש מנתניהו? בעיקר שהיא מתה. בעיקר שלנו קצת לא אכפת ממנה (שמאלנים פוסט-ציונים שכמונו; שים לב להבחנה בין תגובות שמאל לתגובות ימין לפסק-הדין של ביהמ"ש העליון). זה שסנש מתה זו אכן סיבה טובה להבחנה. אבל מה עם בני משפחתה? אחיה, לא איזה נין שלישי, קם ומוחה על הפגיעה בו. לדעתי זה רלוונטי. החוק מעורפל למדי בסוגיה הזו (יש בו התייחסות ספציפית לדיבתם של אנשים מתים, אבל היא, כמו הסוגייה שהיא מעוררת, מתמודדת עם העניין בגוון מוזר של אפור). בנסיבות האלה, קל לחשוב שלא נוצרה עדיין אמת הסטורית, א-פרסונלית, וקל למנוע מהדרמטורג לפרשן/לעוות אותה כרצונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אין מציאות, אבל זה הדבר האחרון שעניין את בית-המשפט. אחרי ששני הצדדים הסכימו שקסטנר לא אמר את שיוחס לו, בית-המשפט יצא מנקודת הנחה (כפי שהיה חייב) שאכן הדברים לא נאמרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Beautiful!
Tatyana Suskind also illustrated a subjective truth. And Golda Meir was also saying the truth, denying the existence of Palestinians. And what is the "truth" about homosexuality? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |