 |
אינני יודע אם המדובר בנסיגה מדיעות קודמות שהבעתי בפתיל דיון זה; אני פשוט מבהיר בהקשר זה שהמדובר בעימות ערכי במסגרת תרבות הביקורת במערב, אשר בו מעורבים בין שני סוגי נראטיב, אשר יחסי הסיבה-מסובב מקיימים יחס דיאמטראלי (הפכי) בין שניהם. אני אישית מעדיף לבחור בצד אחד של נראטיב זה, היות ואני מגלה בנראטיב האחר כשלים שונים – ועל כן 'שולל' ממנו את זכות הבכורה להסבר-של-בדיעבד.
רוצה לומר: אין לשיטתי לקבל אוטומטית הסברים נסיבתיים המקיימים בתוכם יחסי סיבה-מסובב לפיהם הטרור נובע מכיבוש, וכלל לא משנה אם המדובר בכיבוש בשטחים או בכיבוש בעיראק. כל נסיון להיתלות בהסבר מסוג זה אינו אלא ציור המטרה מסביב לחץ שנורה, לפחות להבנתי.
ובאשר להיינזון, הרי שאני ממשיך לקבל את הסבריו באשר לקשר הישיר בחתך אוכלוסיית הגילים 15-29, אולם בדיוק כפי שכתבתי במאמר שהבאת כקישור – לא ברור מדוע במסגרת האיסלם קיימת איזושהי נטייה לייצא קונפליקטים אלה החוצה, בניגוד לחברות באפריקה, לדוגמה – וזאת למרות הדמיון בחתך הגילים האמור.
נראה כי היינזון מוותר על התשובה לשאלה זו, אולם לפחות תורם משמעותית לדיון הפנים-אירופאי בכך שמנתק לשיטתו את הקשר בין עוני או רעב לטרור מתחייב, ועל ידי כך פותח את החלון לאוויר צח של רעיונות נוספים שאינם מקובעים בהלך מחשבה זה; בהקשר אירופאי נוכחי המדובר בצעד מחשבתי חשוב.
פתרונות אין לאיש, גם לא לי. המאבק על יחסי הסיבה-מסובב במסגרת הנראטיב נראה לי כדבר החשוב ביותר בשלב זה, מעבר לדברים הרגילים המקובלים בלוחמה בטרור – אגב גם בהקשר ישראלי של העמדת נראטיב תוקפן-קורבן, וזאת למרות היותי בעל אוריינטציה של שמאל בשאלת ישראל והשטחים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש