בתשובה לאסף עמית, 06/08/01 19:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טאלב א-סאנע הוא מקרה חריג. הוא אינו פלשתינאי, אלא בדואי. כיום הוא חבר הכנסת הבדואי היחיד. ציבור הבוחרים שלו אינו מונח בכיסו, ובהחלט יתכן שאמירותיו והתנהגותו יפגעו בעתידו הפוליטי. את ילדיו הוא שולח למערכת החינוך בעומר, ולא ביישוב בו הם מתגוררים (חורה, כמדומני). אין רע בכך שהוא מחנך את ילדיו ביישוב בעל רוב יהודי, כמובן, אך שמעתי רטינות של בדואים על כך שכבר לא איכפת לו מצב מערכת החינוך של הבדואים שמצבם הכלכלי פחות שפיר. בקרב המגזר הבדואי שיעור השירות בצה"ל הוא גבוה, אך המגזר הבדואי אינו חזק כמו המגזר הפלשתינאי. אינני יודע מה עומד מאחורי ההתבטאות המוזרה של א-סאנע. יתכן שהוא רוצה ליצור שותפות גורל בין בדואים לבין פלשתינאים. אין ספק שמדובר במגזרים שונים לחלוטין, שיש להם מספר נקודות השקה. דבר אחד הוא כבר השיג: ישראלים רבים, כדב אנשלוביץ, לא עושים את ההפרדה בין הנבחרים הערבים לבין הבוחרים שלהם. זהו פתח מסוכן לחיכוך בין יהודים ובדואים על רקע לאומני. עד כה גרם קוצר הראות הישראלי לחיכוכים רק על רקע חברתי-כלכלי בשל הזנחת המגזר הבדואי. אינני בטוח שהצגת הבדואים כאוייבי היהודים תשרת את א-סאנע או את בוחריו. אני בהחלט מקווה שההיגיון ימשול וא-סאנע יראה את תוצאות סכלותו בקלפי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |