|
||||
|
||||
אני לא מומחה בפילוסופיה של ראנד, אבל דומני שהיא בכלל לא מדברת על תרומות - בעד או נגד. בשבילה, מי שלתרום עושה לו טוב, בבקשה, וכנראה היא הייתה מאוד מרוצה מביל גייטס. מה שהיא מוקיעה כלא מוסרי הוא זה שיגידו לך שאתה חייב לתרום, ושבלי זה אתה לא מוסרי (או, חס וחלילה, שיקחו ממך כסף כדי לתרום אותו במקומך, מה שקוראים ''מיסים''). בנוסף, אין שום דבר בפילוסופיה של ראנד שיוצא נגד ''אמפתיה'', פרט אולי לטענה שאי אפשר לכפות תחושת ''אמפתיה'' על מישהו, ואין שום דבר רע בכך שאינך חש אמפתיה כלפי אנשים מסויימים. בכלל, התחושה שלי היא שמבלבלים בין האגואיזם שראנד דיברה עליו ובין אגואיזם מסוג ''לדרוך על אנשים ככל שיידרש אם זה יוסיף לי כסף''. |
|
||||
|
||||
לפי מה שהבנתי מדבריה: רגש האמתיה המדובר הוא רגש שהושתל בנו ע"י החברה מן השניה שנולדנו ולכן אנו מרגישים מחוייבים לתרום ולא לדרוש מאימנו שכר דירה. את הדברים האלה שמעתי מקרוי ולא מראנד וכבר הועלו טענות בדיון של מלחמת בני אור בבני חושך שהוא לא יצג נאמנה את הפילוסופיה שלה. |
|
||||
|
||||
נשמע לי מעט מוקצן. גם ב''מרד הנפילים'' יש כל מני דברים מוקצנים, אבל אני לא חושב שזה תיאור מדוייק. בסופו של דבר, אנשים שם מעריכים ואפילו אוהבים אחד את השני, ופועלים כדי שיהיה אחד לשני טוב. הם פשוט די סלקטיביים, ולא מוכנים לעשות משהו שיגרום להם להרגיש רע אבל לאחר להרגיש טוב. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט קיבלתי רושם שראנד התנגדה לתרומות מכל סוג שהוא, למעט אולי לאנשים מוכשרים במיוחד שיחזירו לך רווחים על ההשקעה הזאת. |
|
||||
|
||||
מאיפה קיבלת את הרושם הזה? אני קראתי רק את הרומנים, ולא התעניינתי במיוחד בפילוסופיה, אז אולי פספסתי משהו. בכל אופן, חיפוש קצר מעלה את הציטוט הבא: http://www.aynrand.org/site/PageServer?pagename=faq_... בכל מקרה, ראנד לא מחלקת את העולם ל"דברים שנותנים לך רווח" ו"כל היתר", כשרק דברים בקבוצה הראשונה נחשבים. ב"כמעיין המתגבר", הגיבורים עושים ככל יכולתם כדי להישאר נאמנים לעקרונות שלהם ולא ממש אכפת להם אם הם מתרוששים תוך כדי התהליך.
"My views on charity are very simple. I do not consider it a major virtue and, above all, I do not consider it a moral duty. There is nothing wrong in helping other people, if and when they are worthy of the help and you can afford to help them. I regard charity as a marginal issue. What I am fighting is the idea that charity is a moral duty and a primary virtue." |
|
||||
|
||||
כן, טוב, אני התכוונתי בדיוק לקטע הזה של "אם וכאשר הם *ראויים* לעזרה". אבל צריך להודות שלא קראתי אותה מאז ילדותי הרחוקה, כך שאני קצת עמומה בנושא. |
|
||||
|
||||
אה, אבל ''אפילו'' אצל ראנד, היותו של מישהו ''ראוי'' לעזרה לא תלויה בתועלת שהוא יכול להביא לך. אם איני טועה, היא תלויה בעיקר בכמה את רוצה לעזור לו. |
|
||||
|
||||
כולם מסכימים שצריך לעזור רק למי ש''ראוי לעזרה''. כדי להחליט אם מישהו הוא בן-אדם, נשאר לדעת איזה אחוז מהאנושות ראוי לדעתו לעזרה. |
|
||||
|
||||
אכן, אבל שים לב שמה שראנד מתלוננת עליו הוא בעיקר שאומרים לך איך לחשוב: מי אתה אמור לחשוב שצריך עזרה, ולמי אתה חייב לעזור גם אם אתה לא חושב שהוא ראוי לעזרה. כלומר, לא מוצא חן בעיניה שמחליטים בשבילך מי "בן-אדם" ואם קובעים שאתה לא "בן-אדם", כופים עלייך להיות כזה. לדעתי החשיבות היא לא באחוז, כלומר בכמות, אלא באיכות. אני מעדיף לתת 600 ש"ח לנכה צה"ל עם 100 אחוזי נכות מאשר למובטל שלא הולך לעבוד כי הוא ירוויח רק 600 ש"ח יותר מאשר דמי הביטוח הלאומי שהוא מקבל עכשיו, ו"בשביל כזה סכום לא משתלם לי לעבוד", ואפילו לחמישה מובטלים כאלו. אני מקווה שאני עדיין ראוי להיקרא הומו ספיאנס. |
|
||||
|
||||
לא הייתי אומרת ש''כולם'' מסכימים שצריך לעזור רק למי ש''ראוי לעזרה''. יש גם כאלה שסבורים שצריך לעזור לכל מי ש''זקוק'' לעזרה. |
|
||||
|
||||
עכשיו עלית על העוקץ: זו בדיוק הגישה שנגדה ראנד יוצאת, לטוב ולרע. |
|
||||
|
||||
כמובן. ואני יוצאת נגד ראנד. הגישה שלה גוזרת פסק דין מוות על הרבה יותר מדי אנשים שאינם, מה לעשות, שייכים לעשירון העליון של האינטליגנציה. |
|
||||
|
||||
לא הגזמנו קצת? אני לא חושב שהיא גוזרת גזר דין מוות על אנשים על פי מידת האינטיליגנציה שלהם, התנאים שאליהם הם נולדו או הכישורים האישיים שלהם. |
|
||||
|
||||
איזה עוד קריטריון יש לה ל"ראויים לעזרה" מלבד אינטליגנציה (ואולי יופי, במידה מסוימת)? |
|
||||
|
||||
אין לה קריטריונים שאני ראיתי. אם היא תיתן קריטריונים, נראה לי שזה די סותר את כל הפילוסופיה האינדיבידואליסטית שלה - כל הרעיון הוא שאף אחד לא יקבע *עבורך* מי ראוי לעזרה, ואם יש כבר איזה איש חכם שקבע מראש את הקריטריונים, ואפילו קוראים לו איין ראנד, זה די נוגד את כל הרעיון. המטרה, שוב, היא לא לקבוע קריטריונים, אלא לצאת נגד קריטריון מסויים: שהיותו של אדם זכאי למשהו נובעת מהצורך שלו ולא מהערך שלו. אגב, אם אני לא טועה ראנד הפכה למעיין גורו עוד בימי חייה ואמרה להרבה אנשים איך לחשוב, אז אולי כדאי לנסות להפריד בדיון בין ראנד המטאפיזית שבאה לידי ביטוי ב"כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים" וראנד הבן-אדם. |
|
||||
|
||||
קשה לי לחשוב על ראנד כ''מטאפיזית'' בהקשר כלשהו. ואין ספק שלפחות בספרים שהזכרת, ה''זכאות'' נמדדת אצלה בכישרון. |
|
||||
|
||||
לא ממש ראיתי שהספרים עוסקים בכלל בצדקה, אז אני לא בטוח שאני מסכים עם הטענה שלך, אבל שוב, הנקודה העיקרית היא שאף אחד לא קובע בשבילך מהו המדד שלך, אז זה לא נכון לנסות להקיש מהספרים מהו המדד ה''נכון'' לדעת הספרים. |
|
||||
|
||||
עוד שאלה פחות איכותית ויותר כמותית היא בכמה לעזור להם. נניח שהחלטתי שאני לא רוצה להגיע למצב שבו אימהות חד הוריות וילדהן רעבות ללחם ולבורקס. האם עלי לתת להם כסף רק ללחם וחמאה? האם לאפשר להם גם חלב? האם לאפשר להם חלב בקרטון במקום בשקית? האם לסדר להם מנוי לכבלים? עם כמה חבילות ערוצים? האם לאפשר לאימא ללכת למספרה פעם בשבועיים? האם הילד צריך סיגוואי? מה קנה המידה? ההכנסה הממוצעת\החציונית למשק בית? קביעת רמת איכות החיים של הנזקקים לסיוע תלויה ברצון של בני החברה לסייע להם. אני לדוגמה חושב שצריך לבטל את דמי האבטלה לחלוטין. אני אעדיף לחסוך ממשכורתי כל חודש בעצמי ולהשתמש בחסכון זה בכדי לתמוך בעצמי בעת משבר. הסדר מסוג זה ימנע את הבזבוז שנובע מכך שאנשים מעדיפים לנצל את דמי האבטלה במקום לחפש עבודה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |