|
||||
|
||||
לא ולא. הואן אריקים שייכים לדור מאוחר יותר (וגם לתקופה בחיי בה איבדתי כל בדל עניין בקרקס המשונה הזה). אני מדבר על השנים שלפני רפאל הלפרין, אמצע שנות השישים או משהו כזה, לפני פרוץ הטלויזיה העברית בכלל. היה אחד בשכונה שהיתה לו טלויזיה, והוא זכה לארח כעשרה-עשרים שכנים בכל ערב. אולי אני טועה ומדובר בתקופה מוקדמת עוד יותר, שבה היתה טלויזיה אחת בכל העיר בה גרתי, והיה לי הכבוד והעונג להכיר את בעליה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בצעירותי היו המידי-כלורינים נפוצים מאד. |
|
||||
|
||||
עכשיו תסביר לי איך עברת מ*זה* להתמכרות לתחרויות ביליארד. |
|
||||
|
||||
נא לדייק: סנוקר. חוץ מזה, מה פתאום התמכרות? שש שעות צפיה ביום במשך שבועיים-שלושה חמש פעמים בשנה אינם התמכרות. "תחביב" נשמע הרבה יותר טוב, לא? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |