בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 03/07/05 19:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, זה נושא שיש עליו הרבה וריאציות. אבל בעיקרון זאת תביעה מהחברה לשנות את ערכיה כך שהם "יכילו" יותר קבוצות באוכלוסיה. השינוי הזה נעשה בשם הזכות להכרה שנגזרת (לטענתם של אותם זרמים) מהזכות לשוויון. דוגמאות: במישור הפוליטי, הכרה של המדינה בנישואי הומוסקסואלים, מתן ייצוג לקבוצות מיעוט בתרבות הכללית (למשל, הקצאה של זמן שידור גם למשדרים שיבטאו את תרבותם של קבוצות המיעוט, שילוב נציגים שלהן בשיח הכללי). במישור האקדמי, שינוי הקאנון במדעי הרוח כך שהוא לא יכיל רק "גברים לבנים מתים", ושינוי המושגים במדעי החברה כך שהם יכילו גם זוויות פמיניסטיות ולא-מערביות. במישור האמנותי, הרחבת הקריטריונים לאמנות טובה כך שהם יכילו גם יצירות של המיעוט. במישור החינוכי, חינוך להכרה של תרבותם של קבוצות המיעוט [דבר שיוצר התנגשות: פעמים רבות קבוצות מיעוט מעוניינות לשמור על תרבותם מפני השפעות של תרבות הרוב שיכולות להיות הרסניות מבחינתן (חשוב על החרדים), בשעה שחינוך להכרה של הזולת מחייב אותם להיפתח]. וכולי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם המישור הפוליטי והאקדמי, אפילו החינוכי, אני נוטה להסכים, אבל המישור האמנותי כבר עושה לי בעיות: יש בו את ההנחה (הסמויה?) שטיבה של יצירה נקבע על פי המיעוט שאליו שייך יוצרה. אני חושב שיצירה לא צריכה להישפט לפי יוצרה (ולכן, ממש לא אכפת לי אם יתברר שאת "אנה קרנינה" כתב סוחר עבדים אמריקאי ולא טולסטוי הרוסי). מה שמשותף לכל הדרישות שלך הוא שהן מופנות כלפי החברה ככלל, ולא אל הפרטים שבה. איך צריך האדם הבודד לנהוג כדי להיות "פלורליסט"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שדווקא במישור האמנותי אין בעיה. הזרמים הללו הצליחו ושינו את הצורה שאנחנו מסתכלים על אמנות. חשוב למשל על מוזיקה מזרחית לפני שלושים שנה. אף אחד לא היה חולם להכנים אותה להיכל התרבות, לתת לה מקום בתוכניות העוסקות באמנות או במחקרים אקדמיים במחלקות למוזיקה (אלא רק בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה). רק בשנות השמונים התחלנו לראות זמרים מזרחיים בטלוויזיה, וההתחלה הייתה להכניס את המוזיקה הזאת בדלת האחורית - עם קריצה הומוריסטית (מריומה, האשם תמיד וכולי). אני חושב שברוב האוניברסיטאות בארץ מוזיקה מזרחית קלאסית עדיין לא מקבלת התייחסות כאל הקאנון המערבי (אתה יכול לסיים תואר במוזיקה ללא נגיעה בתחום, אבל לא לעשות זאת ללא נגיעה במוזיקה ''קלאסית''), אבל יש תהליך ברור של קבלה שלה גם לאקדמיה. אפילו בבר-אילן פתחו כבר בי''ס למוזיקה אתנית. אני לא בטוח כיצד צריך לנהוג האדם הבודד (אני מכיר יותר את ההגות הפוליטית בתחום), אבל נדמה לי שהתביעה להכרה של הזולת ''כפי שהוא'' יכולה להיות מופנית - כתביעה מוסרית - באותה מידה לאדם הבודד. אם אנחנו חושבים שכפלורליסטים יש מאיתנו תביעה מוסרית לקבל את הזולת, היא חייבת לכלול קבלה שלו ''כפי שהוא''. זה לא אומר להשהות את השיפוט שלנו, אלא לשנות אותו - גם אם זה אומר שאנחנו צריכים להרחיב את האופקים שלנו בכל מיני צורות. אנחנו יכולים להחליט שאנחנו לא מעוניינים בקבלה של הזולת, אלא רק ב''חיה ותן לחיות'', אבל זאת נחשבת היום השקפה שמרנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק הדבר שמטריד אותי: ה"תביעה" הזו לשנות את השיפוט שלנו. זו התביעה לומר למראה מצעד חובבי ה-BDSM "שמע, ייתכן מאוד שיש בהצלפות משהו טוב, אני צריך לבדוק את זה מתישהו"', אבל אני חושש שזה עלול אפילו להסתיר מאחוריו דבר חמור יותר: "שמע, ניסיתי את ההצלפות הללו וממש היה לי רע, אבל אני אמשיך לנסות עד שיהיה לי טוב כי ככה צריך לעשות". כך למעשה מסוגל המיעוט לכפות את דעתו על האזרח הבודד בשם היותו מיעוט, ולדרוס את זכותו של הפרט לדעתו הפרטית (כמובן, כל זה לא בכוח הזרוע אלא בנימוקים "מוסריים"). בצורה הזו, בשם "פלורליזם", אנחנו למעשה מוחקים את זכותם של אנשים שלא לאהוב דברים מסויימים. כך תתארגן, למשל, קבוצת המיעוט של המנגנים במשור, ותתבע הכרה ופלורליזם ואנשים "יאלצו" לשמוע אותם ולהגיד "אני צריך לשנות את השיפוט שלי, זה שאני לא אוהב את זה כרגע זו אשמתי", ומכאן קצרה הדרך ל"פוסט מודרניזם" במובן הקללתי של המילה. זה אמנם תרחיש אפוקליפטי משהו, אבל אם "חיה ותן לחיות" היא השקפה שמרנית, אולי יש בתרחיש הזה אמת, ואולי ה"שמרנים" מנסים לשמר השקפה מאוזנת שלקח שנים רבות להגיע אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי ההשקפה הזאת בעייתית מאוד. גם מהטעם שציינת וגם בגלל שאני מאמין שערכים מייצגים אמת מסוימת, ושינוי שלהם מטעמים מוסריים חוץ-דיציפלינריים עשוי לפגום בחתירה לאמת האמנותית, המוסרית או המדעית. עם זאת, בגבולות מסוימים ההשקפה נראית לי סבירה. אני לא בטוח מה הם הגבולות שלי, אבל נראה לי שלהשקפה השמרנית כשלעצמה אכן יש אלמנטים חזקים של דיכוי קבוצות מיעוט. היה לה תפקיד היסטורי חשוב מאוד, ויש לה גם היום תפקיד מרכזי בשמירה על גבולות חברתיים, אבל אנחנו תמיד יכולים לשאוף לחברה טובה יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |