|
||||
|
||||
בוא נניח שאני הולך ברחוב, בא אלי בריון ומתחיל להחטיף לי מכות. אני איכשהו מצליח למצוא את השוקר החשמלי שלי ומחשמל לו את הצורה. עד כאן הכל בסדר. עכשיו אני לוקח את הבריון, גורר אותו לבית שלי, מכניס אותו למרתף העינויים שלי ומבצע בו את זממי במשך עשרים שנים. כשהמשטרה באה אלי אני אומר "אבל הוא התחיל!" ואני צודק, הוא באמת התחיל. האם המשטרה צריכה לעזוב אותי בשקט? |
|
||||
|
||||
כן אבל נניח שהכנסת אותו למרתף רק עד שיירגע ויבטיח שיותר הוא לא מתנפל עליך ברחוב. אבל הוא מסרב להבטיח, ואחרי שעתיים אתה כבר מת שיעוף לך מהבית, ופותח רק קצת את הדלת בשביל לנסות לשחרר אותו. ואז הוא מביא לך ראסיה אדירה ושובר לך את האף. וצוחק ומודיע שעכשיו הוא מזעיק לכאן את בן דודו מוריס, ההוא שיש לו בית חרושת עם מאה וחמישים פועל ופועלת אלימים. מה תעשה אז, תשחרר אותו, או תסגור אותו לעוד כמה שעות, שיירגע? |
|
||||
|
||||
אה, במקרה הזה ברור שאני אסגור אותו לעוד כמה שעות, אבל כשהמשטרה תבוא אני אראה להם את האף השבור שלי ואספר להם על מוריס, לא אגיד משהו בסגנון ''הוא התחיל''. מה שחשוב הוא לא מי התחיל, אלא מי לא מוכן להפסיק. |
|
||||
|
||||
מצד שני אם היתה לנו משטרה המצב היה יותר פשוט. |
|
||||
|
||||
יש לנו משטרה, היא פשוט לא רוצה להתעסק עם הבריון ועם מוריס, וכדי להראות שהיא בכל זאת עושה משהו היא כנראה תתעסק איתי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |