בתשובה להאייל הישראלי, 27/06/05 2:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי מושג איך הגעתי לאתר הזה רק עכשיו. הדיון לטעמי מרתק, ופתאום אני מרגיש שקטונתי. אחרי הטוקבקים ב- YNET ובמקומות אחרים, נחמד לראות שאנשים ממש יכולים לדבר (גם אם לפעמים זהו שיח חרשים, ולא תמיד עושה רושם שמקשיבים). אני לא מכיר את הפרוייקט של ארי שביט, אבל אני חושב בדיוק את אותו הדבר שאני קורא בציטוטים. חלק גדול מהבעיה הוא שהדיון הציבורי נח לו בין שני הקצוות הפוליטיים והדעות הרווחות והמשפיעות, הן הדעות הקיצוניות בשני הצדדים. אין פלא שאנשים מגיעים לייאוש. לדעתי, תרבות הויכוח שלנו רצופה בצביעות, והצורך "לנצח" את הצד השני בדיון, מונע מאיתנו להקשיב. גם פה אני רואה מעט מאוד הסכמות משני הצדדים, ולי זה מוזר, כי הראש שלי מאז ומתמיד התנדנד בין שני העולמות. אני מבין שלפעמים אנשים אומרים בליבם, בנקודה זו הוא צודק, אבל לא יעלו את זה בדיון כי יש דברים חשובים להתעסק איתם. אנשים לא מבינים את הצורך ואת הכוח שבהסכמות. אני הייתי רוצה להאמין שרובנו במרכז. זאת אומרת, מבינים את האחריות של שני הצדדים לסכסוך, מאמינים בצדקת דרכנו בתוך המדינה היהודית, אבל גם מבינים שנצטרך להגיע לפשרה ושהזמן לא משחק לטובתנו. אני לא מדבר על פשרה עם הפלסטינאים, כי בינתיים הדרך בה הם בוחרים היא לא דרך הפשרה. אני מדבר קודם כל על פשרה בינינו וקביעת גבולות נורמליים יותר מהגבולות של היום, שלא ממש ברי הגנה או חזקה מוסרית בינ-לאומית. לי יש אמונה גם בכוחנו לקבוע את גבולותינו ולדבוק בהם (ואני לא מפחד על הגליל בעוד 20 שנה), וגם מאמין בעתיד בו הפלסטינאים יפנו פניהם לשלום. אם תשאלו אותי מאיפה אני מייצר את האמונה הזו, אני אגיד לכם שזה מראיה הסטורית, ולאו דווקא של הסכסוך שלנו. סופם של סכסוכים כאלה להסתיים, ואם הצלחנו להקים את המדינה (פעם זו הייתה הזיה מטורפת), נצליח גם בזה. מצבים מורכבים דורשים פתרונות מורכבים, אבל אני בטוח שנצליח בסופו של דבר למצוא את הפתרון. רק צריך קודם להחליט שממש מנסים :-) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |