בתשובה ליהונתן אורן, 27/06/05 13:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
להפעיל את התער *במקום* הינתנות לבחינה, היכן שזו אפשרית, זה בעייתי. אבל היכן שממילא אין לנו שום דבר שניתן לבחינה (למשל, בשאלת הקוואליה), אז זה או התער או כלום. אני קונה את התער. ויש נימוק: התער הרי אינו איזו קביעה שרירותית של פילוסוף מדע כלשהו; הוא מייצג עיקרון בחשיבה האנושית שקשה להתכחש לו. אני מקווה שכבר העליתי באייל את ההגיג הבא: למרות שהתער מנוסח בלשון ציווי, הוא די נטול ערך כהוראה נורמטיבית; כוחו הוא כעקרון דסקרפיטיבי, כמתאר יסוד בחשיבה האנושית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון שהתער הוא עקרון דסקרפטיבי לא נראה לי. אני לא ממציא שום דבר (לצערי): הבאתי כאן בדיון את הביקורת של פטנם על עקרון הפשטות (שלוש נקודות ציון על כביש ארבעים). התער נראה נכון רק כי אנחנו מתבלבלים בין פשטות לבין סבירות. בנוסף, אנחנו מוכנים לפעמים גם לשנות חלק מהנחות-היסוד שלנו וחלק מהצורה שאנחנו מסווגים (או אפילו תופסים) עובדות כדי ליצור התאמה טובה בין ההיפותזה לבין הנתונים. הרעיון של התער נראה לי פשוט מוטעה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |