בתשובה להאייל האלמוני, 27/06/05 14:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. "אמפטיה" היא כינוי למצב נפשי מסויים, שמוגדר ע"י האפיון הפיזיקלי של הנוירונים של המוח. 2. מה יש להסביר שם? מערכת מוחית א' מקבלת גרוי וכתוצאה ממנו מאותתת למערכת ב' (באמצעים פיזיקליים כמובן) לייצר יותר נוגדנים. מערכת ב' פועלת בהתאם. הגרוי שהתחיל את התהליך היה ה"אמונה" של המוח שהטיפול יעיל. הצב "אמונה" בסעיף 1. 3. קול, אור, מישוש - מה זה משנה? העיקר שהם יוצרים גרוי מתאים במוח. 4. ההבדלים נקבעים על פי הרבה מאד פרמטרים, וכולם ניתנים לרדוקציה פיזיקלית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז אמפטיה ואמונה אינן קוואליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתך הבסיסית הייתה, אם הבנתי נכון, שהקוואליה איננה תופעה פיסיקלית. כעת, לגבי אמפטיה, אמרת בעצמך שהיא "מוגדרת ע"י האיפיון הפיסיקלי של הנוירונים במח", ולגבי אמונה - אמרת שהיא מאפשרת את השפעת הפלצבו: כלומר, יש לה תוצאות פיסיקליות - שלטענה לא יכולות להיות לישויות לא-פיסיקליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקוואליה מבטאת מצב פיזיקלי מסויים. להערכתי היא לא מצב פיזיקלי בעצמה, במובן שאני לא חושב שניתן יהיה לנסח חוקים ומשוואות שהיא מופיעה בהם כגודל מדיד1. "אמונה" היא חלק מהקוואליה, ועונה על אותם מאפיינים. זאת לא האמונה שגרמה לחנה לשהשליך את ילדיה מהגג, זה צבר של כמה נוירונים שירו את הצרור הקטלני ההוא. ברור שמבחינה מסויימת הרבה יותר נוח (וחסכוני) לדבר על אמונה כמחוללת התופעות, או כמאפיינת של המוח שנוטה להחלטות כאלה, כמו שיותר נוח לדבר על האופי של מישהו, על היופי של התמונה ועל הדופי שבמעשה. תאור רדוקציוני לא תמיד מאפשר לבטא את המכלול בצורה נוחה. גם במכניקה סטטיסטית לא עוקבים אחר כל מולקולה בנפרד, ובמקום זה מדברים על "לחץ" ו"טמפרטורה" (אני יודע שאלה מושגים פיזיקליים; אני מדבר כרגע על אספקט אחר). ______________ 1- אשמח מאד להתבדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך מאוד לא ברורה לי. הקוואליה "מבטאת" מצב פיסיקלי מסוים, אבל היא עצמה איננה פיסיקלית? מה פירוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, התופעה הזאת באמת לא ברורה מטבעה, בהיותה סובייקטיבית ויחידה במינה. אם היתה לי משנה סדורה שאינה מתבססת על נפנוף ידיים, אני מבטיח לך שלא הייתי שומר אותה לעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתדהמתי הבחנתי אך זה עתה, באיחור הרגיל שלי, שבתגובה 312072 לא חזרת בך כלל ועיקר מזדונך הפיסיקליסטי. אשר על כן, אנא הסבר לי איך אתה מיישב את הסתירה בצירוף ההיגדים הבאים (שכולם שלך, לפחות ברוחם): האמונה היא זו שאחראית לפעולתם של כדורי פלצבו. האמונה היא חלק מהקוואליה. הקוואליה איננה תופעה פיסיקלית. תופעות לא פיסיקליות אינן מסוגלות לחולל שינויים פיסיקליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציבי "מצבם של הנוירונים בקבוצת אלפא-קיו100 והאינטרקציה הקוואזי-יציבה בינם לבין אזור X באמיגדלה" במקום "האמונה" במשפט הראשון. האמונה היא התחושה שמצב הנוירונים ההם מעורר בנו (באופן שאיני יודע להסביר, כפי שכבר הודיתי. זה לא שיש לי תיאוריה זוכת פרס נובל שרק הצניעות מונעת ממני לפרסם), ולכן נוח לנו להשתמש במושג הזה במשפטים דוגמת המשפט הראשון שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתתפת בצערך על החמצת הנובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע תשמח להתבדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגשות הם עניין קשה להסבר. לא מזמן ניסיתי להבין למה מישהי משתעממת בנסיבות שנראות לי מעניינות, ודומני שגם היא וגם אני נותרנו באותה תמיהה. אם הקוואליה תזכה למעמד דומה לזה של אנטרופיה, נניח, זה יגרום לי שמחה מהסוג שאני מרגיש כשאני שומע שהוכיחו את המשפט האחרון של פרמה או שגילו כוכב לכת קטן במערכת שמש רחוקה או שנשבר שיא העולם במאה מטר. כאשר תהיינה משוואות לתאור הקוואליה אולי אוכל להבין למה זה משמח אותי :-) (תאור באמצעות כל הנוירונים והאינטרקציות ביניהם נראה לי מאד לא ריאלי, וגם במקרה הטוב מאד מסורבל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, נישאר גם כאן במחלוקת מתמיהה. הוכחת משפט פרמה שימחה גם אותי, אמנם, אם כי התאכזבתי מהעובדה שהיא ודאי לא הייתה ההוכחה המקורית של פרמה (במידה שהוכחתו אכן הייתה תקפה) - אבל התיאור הפיסיקלי של הקוואליה, כך נראה לי, לא ישנה את מצבי הקוואליתי.:) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |