|
||||
|
||||
1. באשר לבני עקיבא, תשאל אותם לא מוניתי לדובר התנועה (עדיין), לי אין תירוץ. באופן כללי, אנו נגד חברה מעורבת. אולם בכל מקום יש לדון לגופו האם מדובר בחברה או באקראי בעלמא המותר הלכתית (דוגמא לאקראי שכזה: לשלם למוכרת במכולת שקל). 2. כבר הסברתי את העניין, שזה פוגע הן באיש והן באשה. החסרון הוא מצד החייל ומצד האשה. אין טעם לחזור. 3. לא עוסקים בשאלת הפגיעה בחייל הדתי, אלא בשאלה תרבותית מוסרית כוללת. 4. התורה היא המוסר, המוסר הוא תורה. אין בילתה. 5. כל ראיה אחרת היא בגידה באשתך. כלומר, עצם ההסתכלות באחרת היא היא בגידה. מה שקובע אינו היחס הפרקטי המעשי, אלא היחס הנפשי. זו הבגידה ואין לך בגידה גדולה מזו. 6. לא יפה להגיד כך. סיפורים לא נועדו להוכיח, אלא כדי לקרב את הדברים לדעתנו. כך בנויים כל המשלים. החל ממשלי חכמי ישראל וחכמי הגויים (קרילוב, איזופוס) וכלה במשלי עידן יוסף העני בדעת ובחכמה. כך בכל העולם משמש המשל כממחיש ולא כמוכיח. 7. עיין 4. 8. צריך להילחם ביצר הרע. 9. פירותיו של החינוך הדתי ניכרים בשטח העליה בשני מובנים: א. העולים מארצות רווחה העולים לישראל שלא כתוצאה מאילוצים כלכליים – כמעט כולם דתיים. ב. ישנו הפרש מספרי עצום בכל הפעילות למען העולים בין הציבור הדתי (כאשר ניכרת בתחום זה פעילות בני-עקיבא) לבין שאר חלקי האוכלוסיה. איני מתכוון להתייחס לכל פליטת פה שטותית של אישיות שולית. אני עצמי הייתי פעיל בקליטת יהודי רוסיה בעשור הקודם במסירות נפש, שהגיעה לשיאה בליל סדר מרכזי בו כתיכוניסט צעיר עזבתי את משפחתי לטובת אותם עולים והנחיתי את הסדר ללא כל תמורה כספית. [תוך כדי כתיבת הדברים אני פוגש אתיופי ושואל אותו איך הוא רואה את הדברים מנקודת מבטו. הוא סיפר לי שמי שבא לקלוט אותם היו בחורי ישיבות הסדר. הוא הוסיף שבשנים האחרונות ישנה תופעה שגם גרעינים מהשמאל קולטים עליה, אך לא באותה כמות כמו ההסדרניקים.] 01. מצטער, אך לא ירדתי לסוף דעתך. אם זו השאלה שאני חושב שזו, אז או שכבר עניתי עליה, או שאענה. ואם לא אענה בכל זאת (אחרי שאסיים מתישהו להשיב לכל הטענות) – אתה מוזמן לשאול שוב, והפעם בניסוח בהיר. 11. כי הן התקלקלו בצבא והושפעו מהתרבות האומרת להן "תהיי גבר". וכאן אני מקדים רפואה למכה - גם מי שלא היתה בצבא הושפעה מאותה תרבות בהיותה חיה באותה חברה. צא וראה את הצורה המשפחתית הישנה והיווכח באמיתות דבריי. 14-12. אני מצפה ליחס של כבוד ולא ללעג וגסויות. איני זקוק לכבוד, אך אם לא לכבודי, אזי לכבוד האייל ולכבודך שלך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |