בתשובה לעקי, 25/06/05 15:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עזוב את סטאלין, נו באמת. ועזוב את היטלר, נדמה לי שכאן מדברים על פוליטיקאים בעלי מינימום של לגיטימציה, שלא לדבר על אנושיות, ולא על אבות הטומאה והרוע. מה החוכמה הזאת? גם נבוכדנצאר לא היה פוליטיקאי. ובכל מקרה דובי מדבר על הפוליטיקה של היום, של עשרות השנים האחרונות - הפוליטיקה שהיא אמנות האפשרי ולא אמנות עריפת הראשים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדובי שלום, בהערה קודמת כתבת : "אם תוכיח לי שדיקטטורה יכולה לעבוד (בהתאם לקריטריונים שלי, לא של הדיקטטורים), אני אתמוך בה. שיטת משטר מבחינתי היא בדיוק זה - שיטת משטר. כלי. זה מה שיש בתוכה שחשוב לי. " כלומר - אתה תומך בכל שיטת משטר ש"עובדת" (לפי הקריטריונים שלך). לא הבהרת מה הם הקריטריונים. עד שתעשה זאת מותר להניח שמשטר "עובד" אם הוא מצליח לנהל חברה לפחות מאה שנים. שהרי אם איננו "עובד" לא יצליח לנהל חברה לאורך זמן. הבה נשווה שני משטרים ש"עבדו" מאות שנים. את המשטר באתונה והמשטר בספרטה. שניהם "עבדו" למעלה ממאה שנים. בשניהם התנאים הגיאוגרפים, האקלים, החקלאות,וכו', כמעט זהים. המרחק בין שתי הערים-מדינות הוא כמאה וחמשים ק"מ. באתונה שולט הדמוס - כל האזרחים החפשיים (בלי העבדים והנשים) בספרטה שולטים שני מלכים ומועצה של זקני העיר. שני המשטרים "עובדים" ומנהלים עשרות שנים שתי חברות שמתפקדות בהצלחה. לפי דבריך אתה תתמוך בשתי השיטות כי שתיהן עובדות. בעיניךמ כל אחת מהן היא "כלי" בלבד (אגב - "כלי" למה ?) אבל במשטר באתונה נולד התיאטרון, הטרגדיה, הקומדיה, הפילוסופיה של סוקרטס, אפלטון, אריסטו, ה"אקדמיה" , שיטת השכנוע באמצעות נימוקים הגיוניים ולא באמצעות סמכות, הפסלים של הפרתנון, מבני האקרופוליס, שכולם בעלי משמעות עבורנו עד היום ואילו המשטר בספרטה לא השאיר אחריו שום דבר משמעותי עבורנו כיום ושום מבנה או פסל ואפילו לא מטבעות. זה מצביע על הקשר שבין מבנה המשטר למה שצומח בקרבו. דיקטטורה לא מפתחת יצירתיות בקרב המוני הנשלטים, שלטון האזרחים(לא משטר נציגים הקורא לעצמו - בטעות - "דמוקרטיה) מפתח יצירתיות, יוזמה, ואחריות חברתית אצל האזרחים, כי המשטר זקוק לתכונות אלה. הוא נשען עליהן. "משטר" הוא "שיטה- לקבלת החלטות עבור חברה שלמה" אך "חברה" איננה חפץ אלא אוסף של אנשים. כמשטר בו כל האזרחים בחברה שותפים לתהליך קבלת ההחלטות עבור החברה האזרחים מפתחים את אנושיותם. אך במשטר בו קומץ מחליט את כל ההחלטות החברתיות במקום כל האזרחים מתפתחת אדישות חברתית ואנוכיות אישית בקרב רוב האזרחים. האם אתה אדיש להבדל זה בין שני המשטרים הללו ? עקיבא אור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים אדירים, כמה מסקנות על סמך הנחות משוללות יסוד. לא היה עדיף לחסוך לעצמך את כל ההקלדה ולחכות לתשובתי בעניין הקריטריונים? הקריטריונים שלי עוסקים בשמירה על חירותם של האזרחים/נתינים. לא מעניין אותי כמה זמן השלטון שורד (אם כי, כמובן, שרידה לאורך זמן היא הכרחית כדי לשמר לאורך זמן את אותן חירויות). זה מה שחשוב. זה מה שמעניין אותי במשטר. לא המשטר עצמו, לא כמה זמן הוא שורד ולא מי עומד בראשו - טובתם של האזרחים היא הדבר היחיד החשוב בעיני. העובדה שזה לא הדבר הראשון שעלה לך בראש מרמזת על כך שלא כך הוא עבורך. אבל קשה להגיד שאני מופתע. אגב, לא רוצה לקלקל לך, אבל המשטר האתונאי הוציא להורג את סוקרטס בגלל דעותיו. זהו לא משטר מוצלח, לשיטתי. (למרות שאם לומר את האמת, אין לי יותר מדי סנטימנטים כלפי סוקרטס. טמבל שכזה). גם המשטר ברומא השאיר אחריו הרבה דברים שחשובים לנו עד היום, למרות שהיה רחוק מלהיות דמוקרטי. וגם, נראה לי שכדאי להזכיר, המשטר הדמוקרטי המודרני בעולם המערבי העניק לנו... המממ, כמעט הכל: מדע, רפואה, ספרות, אמנות, קולנוע, בידור, טכנולוגיה - הכל הגיע לשיאים שלא נודעו מעולם בתקופות קודמות, וכל זאת תחת המשטר הדמוקרטי הנציגותי, זה שלדידך הוא דיקטטורי, זה שאינו מפתח יצירותיות בקרב אזרחיו. המחשב שאתה כותב עליו את תגובותיך הוא פיתוח של העולם הדמוקרטי המודרני. החירות שאתה מקבל לפעול כך נגד המשטר באמצעות אתר אינטרנט היא מושג מודרני שלא היה קיים באתונה. זכותך להחזיק באיזו אמונה שתרצה, גם היא פיתוח של המחשבה הדמוקרטית המודרנית ולא של המחשבה האתונאית. אותם סוקרטס ואפלטון שאתה כל כך מכבד את דעותיהם, הם תיעבו את המשטר הדמוקרטי באתונה, ראו בו שלטון אספסוף. הצבעות הדמוס דמו בעיניהם לטירוף מערכות, לכאוס מוחלט ולעריצות ההמונים. אבל כל זה לא משנה, כי בעיניך, המחשבה המדינית נעצרה באתונה העתיקה. מאות שנים של הוגים שפיתחו ושיכללו את השיטה הנציגותית - מברק ומונטסקייה ועד שומפטר ודאל - כולם אבק בעיניך. ואיך יהיה אחרת? הרי אתה אינך יודע דבר. אתה ממשיך להסתמך על גרגר הידע שבידך, ולהתעלם מהאסם השלם של מחשבה אנושית שנצברה מאז. כבר אמרו את זה לפני: אין דבר יותר מסוכן מאדם שקרא ספר אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי היקר, אתה כתבת כי הקריטרון שלך הוא אך ורק "טובתם של האזרחים" כדבריך : "טובתם של האזרחים היא הדבר היחיד החשוב בעיני." איך אדם משכיל כמוך לא מבין ש"טובת האזרחים" שנויה במחלוקת ? שרי אריסון היא אזרח. לקידום טובתה היא פיטרה לא מזמן 900 פקידים ב"בנק הפועלים" גם 900 המפוטרים הם אזרחים, טובתם מחייבת שלא יפוטרו. יש משטר בו טובת האזרחית שרי אריסון קודמת לטובת 900 האזרחים המפוטרים ויש משטר בו טובת רוב האזרחים קודמת לטובת היחיד או המיעוט. שני המשטרים תומכים ב"טובת האזרחים" השאלה היא רק - באיזה אזרחים מדובר, בשרי אריסון או ב- 900 המפוטרים ? ועל השאלה הזאת לא רק "מדע" המדינה חייב לענות אלא גם אתה. אמרת כי הקריטריון שלך הוא "טובתם של האזרחי". של איזה אזרחים, של האזרחית שרי אריסון או של 900 האזרחים שהיא פיטרה מ"בנק הפועלים" ? עקיבא אור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממליץ על הצבעה של כלל אזרחי המדינה בשאלה האם בנק הפועלים יפטר 900 עובדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על קריאה סלקטיבית, אבל זה כבר מגוחך. הגדרתי בדיוק מה זה טובת האזרחים לשיטתי: חרות, ושיוויון (הזדמנויות, לא שיוויון כלכלי מוחלט, כמובן). שלטון שיאפשר לאנשים חופש דיבור, תנועה, מחשבה, דת, מצפון ועיסוק, ויעניק לציבור זכויות חיים, קניין, פוליטיות, חינוך, בריאות, רווחה וכיו"ב - כל אלו באופן מידתי ותוך ניסיון לצמצם את הפגיעה בכל אחד מהם במקרה של התנגשות על-ידי פשרות סבירות ביניהם, זהו השלטון הטוב בעיני. ואין רבותא באם מדובר בשלטון דמוקרטי או במונרכיה נאורה. קרה המקרה והשלטון הדמוקרטי הוא, ככל הנראה, בעל הסיכויים הגדולים ביותר להעניק לציבור את הזכויות והחירויות הללו לאורך זמן, ולכן אני תומך בו. שלטון עריצות הרוב שאתה מציע, לעומת זאת, הוא מתכון בטוח לרמיסת זכויות המיעוט (במקרה הטוב) וזכויות הרוב (במקרה הרע), ולכן אני מתנגד לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי היקר, אתה כתבת : " הגדרתי בדיוק מה זה טובת האזרחים לשיטתי: חרות, ושיוויון (הזדמנויות, לא שיוויון כלכלי מוחלט, כמובן). שלטון שיאפשר לאנשים חופש דיבור, תנועה, מחשבה, דת, מצפון ועיסוק, ויעניק לציבור זכויות חיים, קניין, פוליטיות, חינוך, בריאות, רווחה וכיו"ב - כל אלו באופן מידתי ותוך ניסיון לצמצם את הפגיעה בכל אחד מהם במקרה של התנגשות על-ידי פשרות סבירות ביניהם, זהו השלטון הטוב בעיני. ואין רבותא באם מדובר בשלטון דמוקרטי או במונרכיה נאורה. קרה המקרה והשלטון הדמוקרטי הוא, ככל הנראה, בעל הסיכויים הגדולים ביותר להעניק לציבור את הזכויות והחירויות הללו לאורך זמן, ולכן אני תומך בו." 1. מה זו "מונרכיה נאורה"? זה מזכיר את "הכיבוש הנאור". ב"מונארכיה" המלך מחליט מה תעשה כל החברה. היא "נאורה" אם המלך מתחשב בדעת האזרחים. אך גם במונאכיה נאורה סמכות ההחלטה הפוליטית היא בידי אדם אחד - המלך. אתה תומך במשטר בו איש אחד מחליט מה תעשה כל החברה ? 2. דיברת על "שיוויון" (בהסתייגות מ"שיוויון כלכלי מוחלט") אך לא הגדרת אותו. כלומר, לא הסברת מה כוונתך במונח זה. במשטר הנציגים - שאתה מכנה אותו בטעות "דמוקרטיה" - חסר השיוויון העיקרי - השיוויון בסמכות להחליט החלטות פוליטיות. שיוויון זה הוא אבי כל שיוויון אחר, כי מי שיש לו שיוויון בסמכות ההחלטה הפוליטית יכול להחליט על כל שיוויון אחר. מדוע אתה מתנגד לשיוויון בסמכות ההחלטה הפוליטית ? מדוע לפי דעתך לא מגיעה לכל אזרח סמכות להחליט מה תעשה החברה כולה ? עקיבא אור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל לאבד את סבלנותי. הרי מדריך קצר לכתיבת תגובות: 1. קרא את התגובה שלי. 2. נסה להבין אותה. 3. רק אחרי שהשלמת בהצלחה את שלב 2, כתוב תגובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, כל הדיון בינינו בינתיים נגע רק לפונקציות של הרשות המחוקקת - אבל הפוליטיקאים יושבים גם ברשות המבצעת. מי, לדעתך, יתפעל את הרשות המבצעת? טכנוקרטים? איך הם יגיעו לשם? מינוי? מי יחליט אם לפטר אותם או להחליף אותם? האם הציבור גם יתבקש לקבוע תוכנית לימודים לבתי הספר? רמת מיסוי? סל תרופות? מי יציע ומי יצביע? האם 50,000 חתימות הם כל מה שנצטרך כדי להעלות הצעת חוק לפיה סל הבריאות יורחב עד אינסוף? בקיצור, כמו שטענתי בתחילה - אין פוליטיקה בלי פוליטיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי שואל מי יבצע את ההחלטות בדמוקרטיה ישירה ("פוליטיקה בלי פוליטיקאים")? לאחר שהאזרחים דנו והצביעו על מדיניות מסויימת או חוק כלשהו יש לבצע את תוכן ההחלטה. בדמוקרטיה ישירה אין ממשלה ואין רשות מבצעת. לצורך ביצוע ההחלטה מוקם צוות מבין האזרחים - אשר נבחר בהגרלה. בהגרלה ולא בבחירות - למניעת שחיתות והטיה. אם יש צורך במומחים יוגרלו אלו מתוך מאגר של מומחים לתחום. צוות זה מבצע את תוכן ההחלטה של הציבור ומקבל גם החלטות ביצועיות טכניות. צוות זה אינו מעל הציבור והוא מוחלף עם תום המשימה לה הוקם. היה ובמהלך פעולתו של הצוות שנבחר בהגרלה עולה דרישה מהאזרחים להתערב בהחלטתו או לשנותה אזי תעלה ההצעה לדיון ולהצבעה של האזרחים. נניח שבדמוקרטיה ישירה עולה הצעה לדיון והצבעה האם לבנות תחנת כוח חדשה. האזרחים דנו ונעזרו במידע וחוות דעת של מומחים (שנבחרו בהגרלה ממאגר אנשי המקצועות הרלוונטיים). לאחר שתם הזמן שנקבע לדיון מגיע השאלה להצבעה ונניח שרוב הציבור תמך בהקמת תחנת הכוח. לצורך מימוש ההחלטה יש למנות צוות ביצוע. בצוות זה ישבו אזרחים שנבחרו בהגרלה לתפקיד, אנשי מקצוע שנבחרו בהגרלה מקרב מאגר המומחים לתחומי העניין וייתכן שגם אנשים מחברת החשמל, שמתנהלת גם היא בדמוקרטיה ישירה (כל עובד יכול להציע, לדון ולהצביע על החלטות הקשורות למקום עבודתו). צוות זה מקבל הרבה החלטות שקשורות להקמת תחנת הכוח. סביר שרוב האזרחים לא יהיו מעוניינים לדון ולקבוע איך בדיוק לבנות, מה לוח הזמנים וכדומה. השאלה העיקרית בפוליטיקה היא קודם כל "מה לעשות?" ואותה יקבעו כלל האזרחים ואין להשאירה לנציגים. החלטות אלו על החוקים ועל המדיניות הם החלטות ערכיות. לערכים ולהעדפות אין ולא יכולה להיות מומחיות. את השאלה "איך לעשות?" הכוללת החלטות טכניות ביצועיות רבות אפשר במקרים רבים להותיר בידי צוות יותר מצומצם אך להקפיד שהוא נבחר בהגרלה (כדי שלא יהיה מוטה ולא יכול להיות משוחד) . נניח שצוות הביצוע החליט להקים את התחנה בצמוד לשכונת מגורים ותושבים רבים באזור מתקוממים על כך. במצב זה יכולים אזרחים להעלות לדיון של האזרחים את שאלת מיקום התחנה ואינם שבויים של החלטות צוות הביצוע. דובי שואל לגבי המבצעים: "מי יחליט אם לפטר אותם או להחליף אותם?" תשובתי: אפשר יהיה להחליף חבר צוות לפי קריטריונים שיקבעו מראש בחוקה של כל דמוקרטיה ישירה. את החוקה יקבעו האזרחים שיממשו דמוקרטיה ישירה. במקום חבר צוות שיוחלף יוגרל אחר. דובי שואל: "האם הציבור גם יתבקש לקבוע תכנית לימודים לבתי הספר? רמת מיסוי? סל תרופות? מי יציע ומי יצביע? תשובתי: הציבור לא "מתבקש". אזרחים מציעים הצעות ודנים בהם ולבסוף מצביעים עליהן. סביר שיהיו אזרחים רבים שירצו שהחלטות על תכנית הלימוד הארצית, גובה המיסוי ואופן חלוקת התקציב יובאו לאישור הציבור. אם יוקם גוף שיעסוק בתיאום וארגון החינוך (למשל) הרי שהוא יתנהל בעצמו בדמוקרטיה ישירה. כלומר לכל אחד מחבריו/עובדיו תהיה סמכות להעלות הצעות, לדון ולהצביע עליהן. דובי שואל לבסוף: "האם 50,000 חתימות הם כל מה שנצטרך כדי להעלות הצעת חוק לפיה סל הבריאות יורחב עד אינסוף?" התשובה היא כן. אם אחוז החסימה יהיה 50,000 מצביעים ויש 50,000 כאלו אזי ההצעה תעלה לדיון. זה לא אומר כמובן שהיא תתקבל. דובי מתעלם מכך שלא כל כך מסובך להבין שיש תקציב מסויים ואת "עוגת התקציב" יש לחלק בדרך כלשהי. כפי שאתה יכול לגלות אחריות ולהתייחס לשיקולים שמעבר לתועלתך האישית כך גם יעשו רוב האנשים כאשר ירגישו שהם חלק פעיל בחברה. לא רק שחקנים בהצגה אלא גם באותו זמן כותבי התסריט יחד. מדוע בקיבוצים לא התרחשו תרחישי האימה שאתה מציג למרות שכל חבר יוכל היה להציע, לדון ולהצביע על ההחלטות שחייבו את כלל הקיבוץ? בדמוקרטיה ישירה האדם לא רואה את המדינה או המשטר כמשהו חיצוני לו הכופה עליו חוקים אלא מרגיש שותף פעיל בעיצוב הכללים וההחלטות. כיוון שלא מדובר במשאל עם חד פעמי אלא בפעילות יומיומית הרי שאנשים נאלצים לקחת אחריות על החלטותיהם ולהתמודד עם ההשלכות. נניח שרוב האזרחים תמך בהגדלה משמעותית של סל הבריאות וגם בהחלטה אחרת להורדת המסים בשיעור ניכר - למרות אזהרות המומחים . ברור שלאורך זמן תיווצר בעיה כתוצאה מההחלטות שהתקבלו. אלא שבדמוקרטיה ישירה אפשר תמיד לשנות את ההחלטה אם התבררה כ"שלילית" (גם עבור אלו שתמכו בה). אזרחים שיאבקו ויממשו פוליטיקה בלי פוליטיקאים לא יהיו אותם אנשים שאתה רואה כיום ומסיק מהתנהגותם. המאבק למען השוויון בסמכות ההחלטה בין כל בני האדם משנה את הנאבקים. כאשר ציבור שיצליח לממש דמוקרטיה ישירה יתחיל גם לחיות פי החלטותיו הרי שזה משאיר פתח לשינוי ערכים, עמדות ומניעים. אמנון הלל "פוליטיקה בלי פוליטיקאים": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לאדוני יש איזה נסיון אפילו קטן ביותר בעבודה במסגרות גדולות כמו חברות או גופים שלטוניים? האם אדוני מודע לחשיבות עקרונות הרצף, ההמשכיות והנסיון המצטבר? האם אדוני נתן דעתו לעובדה שבכדי להגריל מומחים קודם צריך להחליט מיהו מומחה ומי מהמומחים יכנס לרשימת ההגרלות, כמו כן יש לפקח על בצוע ההגרלות ועל תוצאותיהן. האם לאדוני יש תוכנית פילוט בעזרת ניתן לבדוק את היתכנותן של רעיונותיו במסגרת של חברה האמורה לשרוד בשוק ולהגיע לידי רווחים? או שמא אדוני מצפה שכל המשק הכלכלי והפוליטי יעבור בבת אחת למודוס אופרנדי פתוח שכזה? מה יעשה אדוני עם חברות בינלאומיות? כיצד יבחר אדוני בהגרלה מומחי ביון, סוכנים חשאיים ונהגי רכבות מנוסים? בקיצור, מה אדוני רוצה מחיינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהודעתי הקודמת תיארתי אפשרות להקמת צוותים לביצוע מדיניות והחלטות האזרחים בדמוקרטיה ישירה. הסברתי שצוותים אלו ימונו בהגרלה ולא בבחירות. כתבתי שאם יש צורך באנשי מקצוע - ימונו הם בהגרלה מתוך מאגר של מומחים לתחום. על כך כותב האייל האלמוני, בצדק, שיש לקבוע קריטריונים בשאלה "מיהו מומחה לתחום מסויים?" וכן שיש לפקח על ביצוע ההגרלות. הקריטריונים להגדרת אדם כ"מומחה" בתחום מסויים יקבעו מראש ולא כאשר עולה החלטה ספציפית. הדיון בשאלה "מיהו מומחה?" נעשה מראש ולכן יכול להיות ענייני ולא מוטה. פיקוח על ההגרלות הוא הכרחי אך לא יהווה מכשול להקמת דמוקרטיה ישירה. גם על בחירת נציגים יש לפקח. גם על הגרלת הלוטו יש לפקח. זו בעיה טכנית פתירה. האלמוני שואל: "כיצד יבחר אדוני בהגרלה מומחי ביון, סוכנים חשאיים ונהגי רכבות מנוסים?" מה הבעיה להגריל נהג רכבת מנוסה? נניח שנקבע שנהג רכבת מנוסה הוא נהג שעבד ברציפות יותר מ-10 שנים (או כל קריטריון אחר). מרכיבים רשימה של כל האנשים שעונים לקריטריון הנ"ל. מחשב בוחר באקראי אחד השמות. לגבי סוכנות ביון יש לברר קודם האם ובאילו תנאים האזרחים מעוניינים בגוף שמסתיר מהם מידע ומאפשר החלטות קריטיות למיעוט זעיר. גופים סודיים אינם דבר מובן מאליו בדמוקרטיה ישירה. האזרחים יצטרכו לקבוע אם הם מעוניינים בגוף סודי ואיך סמכותו מוגבלת להחלטות ביצועיות ולא לקביעת מדיניות חשאית. אם בדמוקרטיה ישירה מסוימת יעדיפו רוב האזרחים כן לקיים סוכנות ביון הרי שאין בעיה לקבוע מראש מה הקריטריונים להיות אדם מומחה ביון וכך לקבוע מאגר מומחים. אמנון הלל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, מדובר בשיטת שלטון שבה כל החלטה תדרוש פרק זמן בלתי מציאותי בעליל מרגע שעלתה על סדר היום ועד שתתקבל הכרעה, וגם אז ההכרעה הזאת יכולה להתחלף בכל רגע נתון ע''י הצבעה אחרת. אין תקציב קבוע, אין מדיניות ברורה, אין יד מנחה. כאוס מוחלט. הכלכלה תקרוס תוך יומיים, צבאות זרים יפלשו תוך שלושה. באמת שנמאס לי להלחם בערימת פטפוטי הביצים נטולי הבסיס האלה. פולטיקה בלי פוליטיקאים הוא ביטוי שהוא כל כולו בורות וחוסר הבנה של המציאות. כשאנשים כמוך יהוו חלק משמעותי כלשהו של האוכלוסיה, אז אני אצא להלחם נגדכם. כרגע, זה סתם בזבוז אנרגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תמהר לפסול רעיון רק בגלל שהוא חדשני ומצאת בו כמה חולשות. אולי הגישה שלך נובעת משמרנות יתר שמקשה עליך להעריך נכוחה את היתרונות הגלומים בו, ומעניקה משקל יתר לחסרונות. צריך להזהר גם מאימוץ רעיונות חדשניים בנושאים שהם הרי גורל לכולנו. כדאי לנסות קודם את הרעיון בשטחים פחות קריטיים, ואני מציע לצורך זה הוראה ללא מורים, הנדסה בלי מהנדסים, אחר כך רפואה ללא רופאים ורק בסוף את הפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פתפותי ביצים, ולא ''פטפוטי''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? מוזר. למה "פטפוט" זה נכון בפני עצמו אבל בביטוי הזה זה ב-ת'? יש לזה סיבה כלשהי, או שזה עוד אחד מהמקרים המוזרים הללו שההיסטוריה של השפה מאוכלסת בהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמקור כאן הוא ''פתיתים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מדובר ב''פירורי ביצים'', כלומר, משהו חסר ערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. יפה, כל יום לומדים משהו חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי מעלה בהודעתו האחרונה מספר טענות כנגד דמוקרטיה ישירה. לטענתו "פוליטיקה בלי פוליטיקאים" היא "ערימת פטפוטי ביצים נטולי בסיס" כי הוא מאמין ש: א. יידרש זמן ארוך ("לא מציאותי") לקבלת החלטות. ב. לא יהיה תוקף להחלטות כי ניתן יהיה לשנות תוצאות ההחלטה בכל רגע. ג. אין תקציב קבוע. ד. אין מדיניות ברורה. האמנם? א. משך הדיון יכול להיקבע מראש לפי נושא ההחלטה. רוב ההחלטות אינן דחופות. להחלטות דחופות ניתן לקבוע מראש זמן קצר יותר לדיון ותאריך הצבעה. שליט יחיד יכול להחליט מהר יותר מפרלמנט. רוב האנושות מעדיפה למרות זאת החלטות של נציגים נבחרים על פני החלטות שליט יחיד. מידת החופש שיש לאזרח במשטר היא הגורמת להעדפת משטר מסוים ולא מהירות קבלת ההחלטה. ב. דמוקרטיה ישירה אין פירושה שינוי החלטות בכל רגע. אפשר לקבוע פרק זמן שבו לא ניתן להעלות מחדש הצעה לשינוי החוק. זה קיים בכל פרלמנט בעולם. לדוגמא, לאחר שהצעת החוק למשאל עם נפלה בהצבעה בכנסת לא ניתן להעלותה מחדש למשך חצי שנה. אפשר לראות כי החשש מפני שינוי בכל רגע של ההחלטות לא התממש מעולם בשום קיבוץ ובשום בית ספר דמוקרטי. מנגנונים דומים לאלו הקיימים בכנסת יופעלו בדמוקרטיה ישירה על כלל הציבור. ג.החלטה על חלוקת התקציב בדמוקרטיה ישירה מתקבלת על ידי כלל האזרחים ולא בידי נציגים. כפי שהיום הצעת התקציב מובאת לאישור הכנסת פעם בשנה כך בדיוק היא יכולה לעלות לדיון והצבעה בפני האזרחים פעם בשנה. זה לא תקציב נצחי כמובן אבל תקציב קבוע עד הדיון הבא בעוד שנה (או תקופה אחרת שתקבע). ד. בדמוקרטיה ישירה יכולה להיות מדיניות ברורה מאד. במקום קומץ נציגים שמחליטים במקום מליוני אזרחים מתקיימת שיטה בה כל אזרח יכול להציע דון ולהצביע על חוקים ומדיניות. "מדיניות" בנושא X היא תשובה לשאלה "מה עושה המדינה בנושא X?". התשובה לשאלה היא ברורה באותה מידה אם קבע אותה מלך, ראש ממשלה, חברי פרלמנט או רוב האזרחים ישירות. דווקא בדמוקרטיה ישירה המדיניות היא ברורה אף יותר מכל משטר אחר. מדוע? כיוון שהאזרחים לא מסתירים מידע מעצמם. ראש ממשלה ונציגים יכולים להציג בפומבי את מדיניותם כמדיניות א' ובפועל לבצע מדיניות ב' בחשאי. זה קורה כל הזמן ברוב משטרי הנציגים. טענותיו של דובי מעידות כי הוא מתווכח על רעיון שלא טרח לקרוא אודותיו. זה הופך את הדיון לשטחי ולא ענייני. זכותו של דובי לא לקרוא את "פוליטיקה בלי פוליטיקאים" או מאמרים אחרים כ"הצהרת הדמוקרטיה הישירה" כיוון שלדבריו הם מופיעים "באיזה אתר סהרורי". אולם אני מציע למי שמעוניין להבין - גם אם לא להסכים - את רעיון הדמוקרטיה הישירה ("פוליטיקה בלי פוליטיקאים") - לקרוא ראשית במה מדובר ולגבש דעתו בעצמו. אמנון הלל קישור למאמר "פוליטיקה בלי פוליטיקאים": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בנושא הקיבוצים, אתה מוזמן לאסיפת חברים ממוצעת (כלומר שלא בנושא טעון כמו הפרטה מלאה של הקיבוץ) בקיבוץ ממוצע (לא קיבוץ בערבה שמונה 20 חברים) ולראות בעצמך כמה חברים באים לאסיפה. בדרך כלל לא יותר מ10 אחוזים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |