 |
ראשית, נסלק את בעיית המגדר. בהחלט ייתכנו מקומות שבהם השאלה המגדרית היא באמת שולית לעניין עצמו, והעיסוק בה יכול להסיח את הדעת מהעיקר. עם זאת, בעניין הפרקליטות - הנושא הזה עלה על הפרק באופן שקשה להתעלם ממנו. לא רק באותו מאמר בהארץ ובשיח שהתנהל סביבו: כמו שאמרתי, גם דברי מזוז השערורייתיים על עדנה ארבל *בהחלט* נכנסו לאותה קטגוריה, וגם הסיפור כולו השאיר שובל בעייתי שלא נידון עדיין באופן פתוח - של הבדלים מגדריים *קיימים* בתחום המשפט.
שנית, רות גביזון. אמרת, "מאידך ברור לי לחלוטין מאילו סיבות אהרון ברק מנסה למנוע את כניסתה של האופוזיציונרית הגדולה ביותר למתווהו - וכמי שמצטיירת כטיאטנית לא פחות ממנו לעומת שאר הבינוניים שיושבים בחצר האולימפוס." לא פירטת. אני מודה ומתוודה שמעבר ל"תחרות הטיטאנית" אינני בטוחה למה אתה מתכוון.
באשר לי, שמעתי את גביזון בכמה וכמה הרצאות במסגרות שונות. הפירוש שהיא נותנת למושג "סובלנות", למשל, עורר בי חששות רבים: היא מרחיבה אותו, לדעתי, באופן שיכול להטיל מגבלות ניכרות על אפשרותה לשפוט מישהו בסיטואציה כלשהי. אתן לך דוגמא: אני זוכרת היטב את משפט דרעי. אני מודה שחלקים מפסק הדין שהוקרא אז ברדיו קוממו אותי מאוד (כנגד השופט). חשבתי שהרבה מהתארים השליליים הקיצוניים שניתנו לדרעי בכתב האישום מופרזים ביותר. יחד עם זה, ההתרשמות שגביזון הייתה מוציאה אותו זכאי משום שהתנהלותו *נורמטיבית* לחברה הרלוונטית מטרידה מאוד, בלשון המעטה.
שלישית, "הכיבוש הזולג" שאתה מדבר עליו לא מאוד מקובל עליי. אבל יש לזכור שלגבי הרבה אנשים ומגזרים חלשים בחברה, בית המשפט העליון הוא עדיין המפלט האחרון שלהם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש