 |
ראשית, עובדה שהכותב אינו טורח לציין היא כי חברה ממשלתית רווחית מעבירה דיבידנדים לאוצר, ובמובן זה הטענה כאילו איש מאתנו אינו נהנה מהיותה של חברה בבעלות ממשלתית רחוקה מלהיות מדויקת.
כעת, קח, למשל, את בנק הפועלים. האם בנק הפועלים נוהל גרוע יותר בתקופת היותו בבעלות הממשלה? האם הוא שימש יעד למינויים פוליטיים?
חברת החשמל היא תמיד מטרה נוחה למתקפות. התנאים שם מעצבנים את כולנו, המעורבות של העובדים בניהול מרגיזה, חלוקת הג'ובים מרתיחה. הכל נכון. למרות זאת, עובדתית, החשמל שאנו צורכים בארץ הוא זול למדי בהשוואה בינלאומית - אף שלמדינה אין שום מקור אנרגיה משלה, לא דלק מאובן, לא אנרגיה הידרו-אלקטרית ולא גאו-תרמית. הדבר נובע מיכולתה של המדינה לכפות על החברה התיעלות מתמדת (באמצעות תעריפים שנקבעים בועדת הכלכלה). האם בעלים פרטיים יסכימו לכך? לא בטוח. עובדה היא, שבשנים האחרונות ניסו כמה פעמים להציע הקמה של תחנות כח פרטיות. לא היו קופצים רבים - כי המחיר בו יצטרכו לספק את החשמל לא יותיר להם רווח. אגב, הפרטת חברת החשמל בקליפורניה, למשל, לא רק שלא הביאה לשיפור אלא דוקא גרמה להפסקות חשמל ממושכות בקיץ לפני כמה שנים.
ודבר אחרון: ההתנגדות להפרטה היתה פחותה בהרבה אילו היתה תחושה בצבור שההפרטה אינה אידאולוגיה שיש לממשה בכל מחיר, אלא נסיון להפיק את המקסימום מנכסי המדינה; אם המוכרים היו מנסים להשיג אותו מחיר שהיה מוכר פרטי מנסה להשיג. כאשר מוכרים חברה ממשלתית גדולה, וראה זה פלא - תוך שנה או פחות מתברר שהיא היתה שוה, בעצם, כפליים מהמחיר בו נמכרה - אין פלא שהאהדה לתהליך אינה רבה. כאשר הקונים מקבלים הטבות מפליגות, כאשר תנאי מכרז משתנים רטרואקטיבית כדי לרצות אותם, כאשר חברה ממשלתית נמכרת רק כדי להפוך למונופול פרטי - אל תצפה שזה יעורר אמון והערכה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש