בתשובה לדובי קננגיסר, 03/08/01 10:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדמיון בין צה"ל לחמאס בהקשר הזה מתחיל ונגמר בכך שגם בסיסי צה"ל וגם משרדי החמאס הם מטרות צבאיות. זו הסיבה שהוצאת בסיסי צה"ל אל מחוץ לערים הגדולות לא תהיה הקאה של צה"ל (כלשונך) מתוכנו, אלא אמצעי זהירות מתבקש במדינה שמותקפת ע"י צבאות זרים אחת לכמה שנים ורוצה להגן על אזרחיה. יש הרבה סיבות מדוע מחנה הקריה נמצא עדיין בלב תל אביב, אבל העלבון שיחושו אנשי הצבא לכשיעבירו אותם אל מחוץ לעיר איננו אחת מהן. לעניין ההתקפה על משרדי החמאס, עד כמה שהבנתי, רק בקומה השלישית של הבניין היו משרדים של החמאס. בעיתון "הארץ" מיום ד' האחרון פורסם שהילדים היו "בחדר המדרגות של הבניין או בקרבתו" וכן שאמם של שני הילדים נפצעה קשה באירוע. התגובה הראשונה של שר הבטחון שלנו, אם אתה זוכר את הראיון איתו באותו ערב, היתה נסיון מכוער להכחיש את מותם של הילדים מכל וכל (טוב, כנראה שזה בגלל שהוא לא מהערבים שישר עושים צימעס מילדים הרוגים). רק אחרי מספר שעות כשכבר היה ברור ששני הילדים אכן נהרגו ושלא היה להם שום קשר למטרות החיסול, לא היתה ברירה ופואד שינה טקטיקה והחל לספר על הפיגוע הגדול שכביכול נמנע כתוצאה מחיסול שני הפעילים. המאמר מעיתון "הארץ": |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי על הפגיעה בילדים, אולם מה זה משנה אם רק חדר אחד בבנין היה שייך לחאמס או שלושה או כל הבניין, הירי היה על המחבלים ולא על הילדים, במידה ולא היו מחבלים שם לא היו ניפגעים ילדים. אולי ראוי שהחאמס ישימו את מפקדותיהם במקומות חסרי ילדים וכך ימצא פתרון לבעיה? או שאולי הם במכוון שמים מפקדות באזורי מרובי אוכלוסיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לטעון שמישהו הביא לשם את הילדים בכוונה כדי שישמשו מגן אנושי, מכיוון שלא מדובר פה באיזה מחנה צבאי שילדים מסתובבים בו. מדובר בבניין משרדים רב קומות באמצע העיר שכם, שהחמאס השתמש בכמה מהמשרדים שנמצאים בו למטרותיו. גם שני הפעילים שחוסלו לא היו בדיוק מחבלים עם פצצות בבוידעם, אלא פקידים בכירים בזרוע המדינית - לא הצבאית - של החמאס. גם אם נסכים לצורך הדיון שהבניין היה כולו בסיס של החמאס ומועד להפצצות, עדיין הטענה שעל הרש"פ חלה חובה להרחיק ילדים מבניינים כאלה (ואם הם לא עושים את זה, זבש"ם וכו') מקבילה לטענה שלי שחובתה של מדינת ישראל להרחיק את בסיס הקריה ובסיסים אחרים מיישובים אזרחיים צפופי אוכלוסין. כל עוד אנחנו לא עושים את זה בעצמנו, איזה בסיס יש לנו לבוא בטענות כאלה לאחרים? אבל תשמע, לפחות צר לך על הפגיעה בילדים, וגם זה משהו. אנשים אחרים (אפילו בפורום המכובד הזה) דווקא מרוצים למדי מהפגיעה הזאת ולא חשים כל בעיה איתה למעט, אולי, הנזק ההסברתי שנגרם לנו כל פעם שאנחנו הורגים ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה ותתקוף אותנו מדינת אויב שפנה לפגוע בקריה ויפגעו אזרחים מבחינתי הפגיעה פחות חמורה מאשר עם יותקף רחוב דיזינגוף אשר לא אין שום קשר לכוחות הביטחוניים למעט זה שהם מסתובבים שם. אני רואה בכל מקרה אנשי ממשל כאנשים בסיכון שהמדינה צריכה להגן אליהם מתקפות של מדינות אויב, או אירגונים טרוריסטים ובהחלט לא רואה סיבה שמקומות כאילו יהיו בתוך האוכלוסיה פנימה מבלי שהאוכלוסיה תדע כי הם מועדים לפגיעה יותר מאשר מקומות שאינם כך. אני לא במודיעין ואני לא סומך על המודיעין בעינים עצומות אולם במידה ואכן היו אנשים אילו שייכים לחאמס שהוא ארגון טרור לכל דבר וכל אדם בו גם עם הוא אפסנאי צריך לדעת מבחינתי כי כל עוד הוא חבר בו , כי הוא עלול למות ואו להנזק בצורה הקשה ביותר האפשרית עד רמה שהאיום בפגיעה יצור מצב שאדם שפןי יעדיף שלא להיות חבר או לעזור לפעילים אשר חברים בחאמס. בכל מקרה מתוך מבט בתיקשורת בשנים האחרונות אנו רואים מאמצים כנים של הטרור הפלסטיני להביא כמה שיותר צעירים ואו ילדים לאזורים מועדים לפגיעה של ישראל. אם באזורים שבהם נזרקות אבנים ואו במקומות אחרים. על הפלסטינים ואני ארגוני הטרור להבין כי הילד שלהם לא חשוב יותר או פחות מהילד שאמלינו וכל עוד אדם כל שהוא מהווה איום הוא עלול להיפגע כאשר אנו נעשה את המכסימום על מנת לא לפגוע באילו שלא אשמים אולם במידה ואילו יהיו עם המחבל או השותף למחבלים הם עלולים להפגע גם כן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |