|
יש פה 4 עניינים שהקשר ביניהם בעיקרו אסוציאטיבי. 1. האם ראוי שמר ברק וביה"מ העליון ינצלו את חולשת הרשויות האחרות כדי לבסס את תפיסת "מלוא כל הארץ משפט". 2. טענתו של מר שביט "בבית המשפט העליון שמשאיר ברק אין אנשי מעלה כאלה. ... אין בהם אנשי רוח, מורי מוסר, עילויים". טענה שנראית לי קצת משונה (האם ביה"מ אמור להיות מוסד דמוי האקדמיה הצרפתית?). 3. ישנה הטענה שביה"מ צריך להיות חתך מייצג של הריבון (העם). 4. ישנה טענה שהיות ואין ייצוג ראוי לחובשי כיפות, חסידי א"י השלמה יש משהו פגום בלגיטימיות של ביה"מ העליון. האיזכור של ג'פרסון, מערבב את כל 3 הטענות הראשונות. ג'פרסון אמנם לחם בהרחבת סמכויות של ביה"מ העליון ע"ח הרשויות האחרות (M. Marbury case), אבל הוא גם קבע בסעיף השלישי של החוקה את בחירת השופטים העליונים ע"י הנשיא (ואישור ע"י בית הנבחרים) ולא בבחירה ע"י העם ובניגוד לשיטת השפיטה ע"י שווים (מושבעים) המקובלת בבתי המשפט האחרים. הטענה הרביעית באה ממקום אחר לגמרי שביחס אליו הטענה של איזי מדוייקת וקולעת.
|
|