בתשובה לדב אנשלוביץ, 14/06/05 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהמאמר של חגי סגל תגובה 308491: " כך למשל בנאומו המפורסם בהר הצופים, שבועיים וחצי אחרי המלחמה, דיבר הרמטכ"ל יצחק רבין על הצנחנים ש"כבשו את הכותל"... יאיר שטרן, שחלם על מדינה עברית בגבולות ההבטחה, הניף בשירו המפורסם ביותר, 'חיילים אלמונים', דגל גבוה "ועליו הגנה וכיבוש"... גוף ימני עלום, 'חוגים לאומיים' שמו, נזעק שבוע וחצי בלבד אחרי תום המלחמה כדי להזהיר את הציבור ואת מנהיגיו מפני שימוש פזיז במילים שישללו את הצידוק המוסרי מהמלחמה ומהישגיה. "שחררנו! לא כבשנו", פסקה כותרת המודעה שהתפרסמה בעיתונות. מתחתיה נכתב ש"צבאו המפואר של עם גדול הגשים בגבורתו, בכושרו ובשכלו את מה שחבוי היה דורות במחתרת הנפש היהודית (...) ייפסק הדיבור על שטחים 'כבושים'. השטחים הם שטחינו ששחררנו, ולא רק מטעמים ביטחוניים, כי אם כשלב נוסף במעשה הגאולה" (הארץ, 19.6.67)... וזר: את השימוש הדווקאי הראשון ב'כיבוש' עשה נץ שבנצים, שמואל תמיר, מנהיג סיעת 'המרכז החופשי'. למחרת פרסומה של מודעת ה'חוגים לאומיים' קיבלה הנהגת מפלגתו הקטנה החלטה הקוראת לממשלת ישראל, שימו לב, "להחיל את החוק והשיפוט הישראלי על כל השטחים המשוחררים והכבושים"... עמוס עוז, סופר צעיר מקיבוץ חולדה, התייחס כבר בקיץ 67' לסיכונים המוסריים. "גם כיבוש בלית ברירה הוא כיבוש משחית", קבע עוז במאמר ב'דבר', והיה הראשון שהשתמש בצמד המילים הללו - כיבוש משחית - שכה מקומם את הימין לדורותיו... " ועוד |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |