 |
תראי. אני מודעת לחלוטין לעובדה שקשה מאוד למצוא תפקיד עם איזושהי אחריות שלא ישפיע על אחרים, והצבא מלא במצבים בהם עלייך למיין אנשים. הסיבה הראשונית שבגללה עוד בבקו"ם לא היה לי הרבה חשק ללכת לקורס, הייתה שחשבתי שאני יכולה לתרום יותר, ועלו בי רצונות להיות לוחמת. אבל ברגע שהקורס התחיל הבנתי עד כמה העסק של תיוג ומיון של אנשים עושה לי רע. התעקשתי שיתנו לי ללכת ואיימו שלא כדאי לי כי אני אהיה פקידה, אבל זה כבר כ"כ הפריע לי שלמרות שידעתי שהם צודקים, בחרתי בפקידות.
גם בתפקידי כפקידה כנראה שהצלחתי להתעקש מספיק על כל מה שרציתי, כי תוך פחות משנה אכן נהייתי לוחמת. ומהר מאוד הרגשתי את מה שידעתי תמיד, שכל תפקיד עם אחריות ידרוש ממך למיין אנשים- הבנה שנופלת עלייך חזק במחסומים; ואפילו חזק יותר כששולחים אותך למיין את הדורות הבאים של לוחמות-לעתיד (שרדתי יום ב"גיבושון" הזה עד שהבנתי שזה עדיין עושה לי רע, וגם במיון הזה ביקשתי (ובסוף קיבלתי) לא להיות).
זה לא שבאיזה עיוורון חשבתי שאם רק אצא משם לא אצטרך יותר למיין אנשים לעולם. אבל לא יכולתי לשמש כחלק במערכת שזה כל תפקידה- במיוחד אחרי שנתתי לה צ'אנס וגיליתי עד כמה היא מכנית ומתייגת, גם בלי להשתמש בנתונים ה"מלוכלכים" מהשמועות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש