|
||||
|
||||
את דוגמת החדר הסיני העלה סירל:(ניסוי מחשבתי) דמיין אדם שלא יודע ולו מילה אחת בסינית היושב בחדר סגור, ובו סלים שמלאים בסימנים של הכתב הסיני. בידו ספר כללים באמצעותו הוא יכול להשתמש בסימנים. הכללים מאפשרים שימוש לפי התחביר בלבד, ולא בהקשר הסמנטי או הפרגמטי(בגלל זה תרגום ממוחשב לשפה טבעית בעייתי, המחשב לא יכול להבין את הטון, את ההומור, הניואנסים, המטאפורה...). ההוראות עשויות להיות בחר בסימן X והנח אותו ליד הסימן Y, או הכנסה של סימנים ZXY שהם שאלה והוצאת סימן QPT שהם תשובה. מסקנה: הצלחה במבחן טיורינג איננה מעידה על הבנה או אינטליגנציה או על תהליך מחשבתי אחר. לדברי סירל, אין ללמוד מקלט\פלט של סימנים ובהוצאתם על פי כללים כדי ללמד משהו על השפה הסינית(דימוי לתוכנה שמאפשרת למחשב לעמת את הקלט עם מאגר הנתונים שלו ולספק תשובה מתאימה על פי הכללים) המחשב הוא רק מניפולטור של צורות, של סמלים, אי אפשר לייחס לו התכוונות(intentionality) הבנה, מודעות לתוען הדברים או כל תכונה מנטאלית אחרת של המיינד שלנו. השאלה היא אם אנחנו מעוניינים במחשב שיהווה מודל של הmind שלנו או במחשב שניתן לתקשר איתו, שיפעל לפי השאלות הפקודות והמטלות שמציבים בפניו. (אינטיליגנציה ומחשבה במובן מטאפיזי או מחשב שניתן לעבוד איתו) |
|
||||
|
||||
לא השתכנעתי שמחשב שמצליח במבחן טיורינג הוא כמו מישהו מהחדר הסיני שלך. הרי כל הרעיון במבחן טיורינג הוא שניתן לשאול גם שאלות שדורשות הבנה סמנטית ופרגמטית. לא צריך "טון" כדי להכשיל מחשב, ובהחלט אפשר להסתפק בהומור, ניואנסים ומטאפורות. בואי נבצע וריאציה: כמה זמן לדעתך יכול מחשב להחזיק מעמד בדיון באייל לפני שייחשף? באותה המידה גם בחדר הסיני, האדם שלך יוכל אולי לעמוד במבחנים שבוחנים את היכולות שלו ליצור דברים תקינים סינטקטית, אבל איך זה קשור ליכולת שלו לעמוד במבחנים שדורשים הבנה סמנטית? ואם לא אותם בודקים, אז מה בעצם מעניין בניסוי הזה? אם בודקים האם מכונה מסוגלת לבצע משימות של מכונה והתשובה היא "כן", מה זה אומר על היכולת שלה לבצע משימות שהן "לא" של מכונה? לדעתי גם קיימת האפשרות שגם המוח שלנו הוא בסך הכל מניפולטור של סמלים, רק שייתכן שהמניפולציה של הסמלים היא ברובד נמוך מזה שאנחנו מודעים לו בדרך כלל, ומעבר לו אפשר לדבר על "משמעות". |
|
||||
|
||||
התשובה של הופשטטר ודנט ל"חדר הסיני" נכונה בעיני. נכון שהאדם בחדר הסיני לא יודע סינית, אבל ההשוואה הנכונה למחשב היא לא של האדם שבחדר, אלא למערכת החדר כולה: אדם + סט ספרי הפעלה + הפעולות של האדם. ועכשיו כבר לא כל כך מובן מאליו שהמערכת לא יודעת סינית. עכשיו בכלל נהיה פחות ברור מה נכון לומר ומה לא נכון לומר על המערכת, כי עכשיו אנו ניצבים למול המורכבות הבלתי-נתפסת של מערכת כזו (אלו הרי צריכים להיות *המון* ספרים, והאדם צריך להתרוצץ *ממש* מהר), כך שניסוי המחשבה מפסיק לעבוד: אין לנו עליו אינטואיציות יותר טובות מאשר יש לנו על מחשבים אמיתיים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |