בתשובה לאלון עמית, 10/06/05 20:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אתה כבר פה ועוסק בנושא, אולי אתה יודע אם יש תשובה סטנדרטית לשאלה "האם המוח מסוגל ליותר מאשר מכונת טיורינג"? מקריאה חפוזה של "The emperor's new mind" אני מקבל את הרושם שיש כאלו שחושבים שהתשובה היא "כן", אבל לא כל כך ברור לי למה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין תשובה ''סטנדרטית'' לשאלה הזו. בוודאי שיש מי שחושב שהתשובה היא ''כן'', ואני יכול להוכיח שיש גם כאלה שחושבים שהתשובה היא ''לא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין תשובה סטנדרטית, וגם לי לא ברור למה. הרעיון של <דמיין שבילינסקי כתב את ההודעה הזאת> על החלפת נוירון אחד כל פעם ביחידה טיורינגית אלקטרונית נראה לי מאד משכנע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור נא, שוטה יקר: אלה משמעויות, אם בכלל, ניתן לייחס ל"חרמפפפ"? באלה הזדמנויות מתאים להשתמש בו? מדוע בתגובה זו שלך הוא "קטן"? האם יש תגובות שבהן הוא "גדול"? בתודה, אלמונית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חרמפפ" הוא קריאת הבעתה שמשמיע מי שגילה שההודעה ששלח מיותרת בעטיה של הודעה אחרת שנשלחה לפני כן ואשר המחרמפף לא קרא, וזאת בניגוד לכללי האתיקה והשכל הישר, לפיהם מן הראוי לקרוא את כל הפתיל לפני שאת מגיבה. "חרמפפ קטן" מבטא את מצב הביניים בו להודעה שנשלחה יש ערך מוסף כלשהו - אני רק מקוה שלא צריך לשלם על זה מס - אבל לפחות חלק ממנה נופל לקטגוריה הקודמת, ודי באותו חלק כדי להעיד על השולח שהוא סובל מסינדרום השליחה המוקדמת עליו דברנו קודם. התגובה בראשית הפתילון שלנו היא דוגמא למצב עניינים זה. "חרמפפ גדול" במיוחד הוא כשהמגיב השני שולח תגובה מיותרת שהיא גם ירודה בעליל מהתגובה המחרומפפת. דוגמאות תוכלי למצוא בשפע, בכל פעם שמישהו משמיע "חרמפפפ" על תגובה שלי. ויש גם ה"חרמפפפ" מסוג זה של יובל נוב ב תגובה 307761 , שאינו אלא נסיון פאתטי לכסות על פלאגיאט שנתגלה, בבחינת אליבי רעוע שבד"כ מצטרפת אליו גם הטענה "וכי הייתי יכול להיות טיפש מספיק כדי להעתיק תגובה במקום שההעתקה תתגלה מיד?". על עלובי נפש כאלה חבל לבזבז זמן, אבל דווקא יש לי קצת ממנו כרגע, ולכן אני משיב: 1. כן. 2. זאת טענה שקורסת על עצמה ברגע שמקבלים אותה, כמו בסרטי הבלש החביבים, שכן אם היא תקפה הרי שאין כאן טפשות יתרה של הפושע אלא, בהפוך על הפוך, דווקא תחכום מה. בברכה, שוטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר:). אצפה למאמר מורחב בנושא זה בוויקיפדיה, במסגרת "תורה המידה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה לא נשמע מאוד משכנע. אנחנו כבר בטוחים שנוירון בודד מתנהג באופן שקול למכונת טיורינג (כלשהי)? ואטום? מה יקרה אם נחליף כל חלקיק, במערכת השמש שלנו, אחד כל פעם, במ"ט מתאימה? עם סיום התהליך (או במהלכו), נשאר עם מערכת שמתנהגת בדיוק באותו האופן לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אנחנו לא בטוחים, אבל נראה לי שכמדברים על מכונת חישוב קטנה ופשוטה כמו נוירון יותר קל לקבל את ההנחה שהיא טיורינגית מיסודה, או לפחות שהיא יכולה להיות כזאת. אני גם לא לגמרי בטוח באיזו מידה האפקטים הקוואנטיים שייכים לעניין. אם יש חישובים שמכונת טיורינג לא יכולה לבצע ומחשב קוואנטי כן יוכל, אני לא מכיר אותם (זאת, כמובן, אמירה *עלי* ולא עליהם, ואשמח אם מישהו יאיר את עיני). שאר שאלותיך אינן קשורות לענייני חישוביות אלא לעניינים אחרים, בהם ייתכן שעקרון אי-הוודאות יתערב ויחרב את ההעתקה, למרות שאני לא בטוח שזה הכרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין שתי השאלות הבאות? 1) האם המוח הוא יותר מאשר מכונת טיורינג? 2) האם העולם הוא יותר מאשר מכונת טיורינג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, זו שאלה מכשילה? נראה לי שההבדל נעוץ בכך שהמוח עלול להיות פחות מורכב מאשר היקום, ולכן אם קיימת מכונת טיורינג למוח לא בהכרח קיימת ליקום. אבל למה שאלת אותי את זה? לא ניסיתי לטעון משהו על היקום. לדעתי די אווילי לנסות ולבדוק אם היקום שקול למכונת טיורינג, בהתחשב בכך שאנחנו יודעים עליו כל כך מעט. קודם כל נפתור את הבעיה של המוח האנושי, שהוא חלק מהיקום, ואז אולי נמשיך הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עזוב את היקום. אותה שאלה על כוס תה שהרגע ערבבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשזה מגיע לכוס תה, אני דווקא נוח לשכנוע שמכונת טיורינג תוכל לנבא את התנהגותה בכל רגע מעתה ועד עולם, אם אין השפעה חיצונית. כנראה לא למדתי מספיק קוונטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נוח לשכנוע שמ"ט תצליח באמת לסמלץ את מה שקורה אפילו בכוס התה (מעתה ועד עולם), בלי קשר לקוונטים (בשביל זה אפילו מספיקה לי מכניקה סטטיסטית שחלק מההנחות שלה הוא איבוד האינפורמציה וההזנחה של גורמים במציאות כדי לקבל מודל מוצלח *מספיק* ולא מודל החופף את המציאות). היא אולי תצליח לסמלץ באופן שיענה על הצרכים שלנו (משהו שיראה ויתנהג, לזמן מה ולא בבדיקה מדוקדקת, כמו כוס התה שלנו), אבל היא לא תהיה שקולה לכוס התה. אבל נעזוב את ההנחות המטאפיזיות שלי. אני חושב שאפשר להסתפק בכך שאנחנו לא יודעים איך לבנות מ"ט ששקולה למוח האנושי או לכוס תה, כדי להגיד (בינתיים) "המוח האנושי וכוס התה לא שקולים למכונת טיורינג". נמתין להדגמה האמפירית שעובדים עליה הפונקציונליסטים, לפני תיקון המשפט (הניחוש הלא מבוסס שלי טוען שנמתין לנצח, או שנמצא מודל חזק יותר ממ"ט, אבל אשמח להתבדות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר מכניקה סטטיסטית אבל לא כל כך ברור לי למה אתה מערב אותה בדיון. אם משהו הוא מסובך ואנחנו נותנים לו מודל מתמטי פשוט כי אותו קל לנו כבני אדם להבין, זה לא אומר שאין לו מודל מתמטי מורכב, ושאין מכונת טיורינג שמסוגלת לסמלץ את המודל המורכב הזה. השורה השנייה שלך ("היא אולי...") נשמעת לי מיסטית למדי. אין לי בעצם שום דרך לענות לה - לא משנה איזו מכונת טיורינג מושלמת לכוס תה אביא לך בעתיד, תוכל למשוך בכתפיים בזלזול ולהגיד "עונה טוב על הצרכים שלך, אבל זו לא *באמת* כוס תה". האם אתה יכול להסביר לי מהי כוס תה מבלי לספק מודל שאותו אוכל לסמלץ על ידי מכונת טיורינג? אם לא, אולי כן יש הגיון בכך שכוס תה ניתן לסמלץ על ידה? כמובן שניתן לומר ש"בינתיים, כל עוד לא הוכח אחרת, המוח האנושי לא שקול למכונת טיורינג" אבל לא ברור איזה ערך שאינו הצהרתי יש לאמירה הזו. לשכנע אותי שהמוח האנושי עדיף על מכונת טיורינג זה לא ישכנע - בשביל זה אני רוצה לראות משהו שהמוח יכול לעשות אבל מכונת טיורינג, לא משנה כמה משוכללת, לא תוכל לעשות - ואם הראית לי כזה, ממילא הוכחת טענה חזקה מזו של האמירה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אומר שאין, אבל זה גם לא אומר שיש. זה מספיק כדי להגיד ש(עד כמה שאנחנו יודעים) אין (אבל מותר להמשיך לחפש). אין שם שום דבר מיסטי. במקרה בו לא ניתן להדגים אמפירית הבדלים בין ההתנהגות של כוס התה הרגילה לבין ההתנהגות של הכוס המסומלצת, ברור שסביר להניח שהן שקולות (וזה לא משנה עם זה נכון *באמת* משל"י). ב"תצליח לסמלץ באופן שיענה על הצרכים שלנו" הכוונה למשל למ"ט שתצליח לסמלץ את הטמפרטורה של כוס התה למשך השעתיים הקרובות (אבל שעדיין ניתן לראות, אמפירית, מתי היא מתחילה לא לדייק בהשוואה לכוס ה"אמיתית"). "האם אתה יכול להסביר לי מהי כוס תה מבלי לספק מודל שאותו אוכל לסמלץ על ידי מכונת טיורינג?" כן. הדבר הזה שמונח מולך במעבדה וגורם למחוגים השונים של מכשירי המדידה שלך להראות מצב/י X, למרות שהמודל שלך צפה (דטרמניסטית או לא דטרמניסטית) מצב/י Y. "לשכנע אותי שהמוח האנושי עדיף על מכונת טיורינג זה לא ישכנע" לא ניסיתי לשכנע שהמוח האנושי "עדיף". האמת היא שאני אפילו לא משוכנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוותר מהר מדי על ה''האמת'' (משל''י). השאלה הגדולה היא אם מ''ט יכולה ליצור קוואליה. אם כן, נראה לי סביר לקבל שהמוח שלנו בנוי כמ''ט. אם לא, אז לא משנה לאיזו רמת מורכבות אפשר להגיע עם מ''ט, היא אינה דומה למוח שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוואליה? מה זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי אני ממליץ על האינצקלופדיה של סטנפורד. יש שם כמה ערכים חביבים למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי. העברתי ''אותה'', כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף להמלצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נשארה לך סבלנות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשארה. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו נראית לי כמו שאלה קשה - קשה בדיוק (עבורך) כמו השאלה אם המוח *שלי* יכול ליצור קוואליה. אתה חושב שהוא יכול? אם כן, למה אתה חושב כך? אם לא, האם יש איזשהו מוח בעולם (פרט למוחך שלך) היכול לעשות זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהשאלות זהות. הייתי מפריד בין ''האם מ''ט יכולה לייצר קוואליה'' לבין ''איך נדע שיש שם קוואליה''. השאלה כיצד נדע היא כרגע לא מעניינינו. השאלה החשובה, בעיניי, היא מה אנחנו מחפשים, מתי נוכל לומר שהבנו כיצד המוח עובד. יכול להיות שאפשר לסמלץ כוס תה או את מבנה המוח באמצעות מ''ט, אבל הקפיצה לקוואליה היא קפיצה לא סבירה. בינתיים, אין לנו מושג כיצד היא נוצרת, ואין לנו שום אינדיקציה מאיזשהו סוג שמ''ט יכולה לייצר קוואליה. מקסימום ממלמלים משהו על ''מורכבות'', שזה נחמד אבל בינתיים אין לזה קשר למדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו בהחלט שתי שאלות שונות, אבל אני חושב שסדר החשיבות הוא הפוך. כיוון שאני משוכנע שלשאלה "איך נדע" התשובה היא "לא נדע לעולם", זה הופך את השאלה הראשונה למעניינת אבל עקרה. בהמשך קצת בלבלת אותי. "מתי נוכל לומר שהבנו כיצד המוח עובד" זו בדיוק שאלה מהסוג "איך נדע", שהצעת שהיא לא מענייננו. מתי באמת? אם נצליח לעשות דברים כמו לבנות אנשים מחומרי-גלם זמינים, או ללמד אנשים פילוסופיה (או להתאהב) בחמש דקות ע"י חיבור אלקטרודות למוח, אני חושב שזה יהיה סביר לטעון "הצלחנו". תרצה להמשיך לטעון שהאדם המלאכותי אין לו קוואליה? תוכל, כמובן. דווקא בגלל זה זו נראית לי שאלה לא מעניינת. אגב, אנו לא מנסים לסמלץ את *מבנה* המוח עם מ"ט (או מחשב חזק), אלא את פעילותו של המוח, את ההיבטים הניכרים לעין של מעשיו (מה הוא אומר, מה הוא עושה עם הידיים). "אין לנו שום אינדיקציה מאיזשהו סוג שמ"ט יכולה לייצר קוואליה" - שוב אתה מדבר על "אינדיקציה", זו שוב שאלת ה"איך נדע". איזו "אינדיקציה" זו יכולה להיות? יש כזו? אם אין, אל תתפלא שאין לנו אחת עבור מ"ט; אם יש - נגיד, צחוק ובכי - אז אין (לי) שום סיבה להניח שמחשב *לא* יכול להפגין אינדיקציות כאלה. למה ל"מורכבות" אין קשר למדע? האם תפיסת עולמך תשתנה אם יראו לך סימולטור מושלם של תא חי בודד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוחים שלי היו לא ברורים. אנסה שוב. השאלה הראשונה היא שאלה עקרונית: איזה תשובה תיחשב לעונה על הסוגיה. אם אני מבין נכון, אתה מציע שאם נצליח לסמלץ "היבטים ניכרים לעין של מעשיו" של המוח, נוכל לומר שהמוח עובד כמ"ט. לדעתי זאת תשובה לא מספקת. אנחנו יכולים כבר היום לסמלץ היבטים ניכרים לעין של מעשיו, וברור שנוכל לסמלץ יותר כאלה בעתיד. בעבר היו שחשבו שכשמחשב יוכל לנצח אלוף שחמט יהיה ניתן לומר עליו שהוא "חושב". מחשב כבר עושה זאת, אבל אנחנו לא חולמים לייחס למחשבים משהו דומה למחשבה אנושית. אני מניח שבעתיד מחשבים יוכלו גם לעבור בקלות את מבחן טיורינג – לא ע"י זה שהם יחקו את המוח האנושי, אלא באמצעות שיטות של מדעי המחשב – ועדיין הדבר לא יפתור את השאלה של מוח האדם. הדוגמאות שהבאתי הן לא מקריות. הן כולן נוצרו במחצית הראשונה של המאה שעברה, כשהפוזיטיביזם היה הפילוסופיה המובילה, והדרישה הייתה ליצור קריטריונים אופרטיביים לכל דבר. "קוואליה" היא דבר שלא קיים עבור הפוזיטיביסטים. אבל היום אנחנו במקום אחר. אנחנו יודעים שיש קוואליה, אנחנו יודעים שזה הדבר יוצא-הדופן במוח האנושי, ואין סיבה להוציא אותה מהמשחק. גם אם המחשב שלי יודע לפתור בעיות, וגם אם יש לו צורה של מודעות עצמית (הוא יכול לומר לי איזה תוכניות רצות כרגע או כמה שטח זיכרון תפוס. סתם), אני לא חושב שזה מעיד על המוח האנושי. השאלה השנייה היא כיצד נדע אם לאובייקט הנבדק יש קוואליה. ברור שאין לנו אפשרות לבחינה ישירה של השאלה, אבל אנחנו יכולים לנסות להסיק על קיומה בדרכי עקיפין (כפי שהצעת). בכל מקרה, החיפוש שלנו אמור להיות אחריה ולא אחרי פתרון בעיות מאיזשהו סוג. השאלה "האם מוח עובד כמ"ט", מתחילה בעיניי בשאלה "האם למ"ט יכולה להיות קוואליה". האינדיקציה שדיברתי עליה היא לא אינדיקציה לקיומה של קוואליה, אלא אינדיקציה שיש קשר בין מערכות שבנויות כמ"ט לבין קוואליה. האמת היא שנכון להיום אנחנו פשוט לא יודעים כלום על הצורה שקוואליה נוצרת. למיטב ידיעתי, למרות שאנחנו לא מסוגלים לקבוע אם יש קוואליה, אף אחד לא טוען שלמחשבים, מסובכים ככל שיהיו, יש כזאת. כך שאני לא מבין את הקלות שבה אתה(ם) מקבל את ההיפותזה שהמוח עובד כמ"ט. תמיד כשמדברים על זה הפיזיקליסטים מציעים את רעיון ה"מורכבות" – כשמערכות יהיו מורכבות מספיק, תיווצר שם מודעות-עצמית וסוג של קוואליה. אבל אין לזה שום תמיכה אמפירית או תיאורטית. סתם אין להם רעיונות אחרים. לשאלתך האחרונה, כדי שתפיסת עולמי תשתנה אני אצטרך קודם כל לגבש אחת כזאת, וזה חתיכת פרויקט. מה שכן, בפתיל הזה עם כל הדיבורים על תאים וכאלה (לא הכול הבנתי), כמעט הצלחת לשכנע אותי שלא חסידות מביאות את התינוקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה להוסיף למערכת ממוחשבת קוואליה? נראה לי שמספיק וקטור אחד של משתנים גלובליים ("מידת עצבנות", "מידת עייפות", "מידת סיפוק" וכו'), עם מנגנון לשינוי הערכים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה צודק, אז בכל משחק תפקידים במחשב (או במשחקים בסגנון של SIMS) מסתובבות להן דמויות שהאינטרוספקציה לא זרה להן. אגודת "תנו לדונקי קונג לחיות" מעבר לפינה. האמת היא שבדיוק הגשתי משחק פאקמן משופר, בו לדמויות בשליטת המחשב היה וקטור דומה ("מידת עצבנות", "פחדנות", "אינטליגנציה"=עומק חיפוש ו"רפלקסים"=סיכוי להגיב באופן חמדני לסביבה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תצחק. אם sims יחזיקו מעמד עוד עשרים שנים וילכו וישתכללו, אתה עוד עלול לראות דברים כאלו. אגב, איפה מגישים כאלו דברים? אצלי צריך להגיש בעיקר תוכנות שסורקות את המישור ומוצאות חיתוכים בין עקומות בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אגב, איפה מגישים כאלו דברים?" אני לומד במסגרת דו-חוגית (ומקווה לסיים בקרוב מאוד, יתברך פטרון הנבחנים, אמן). מדעי המחשב+לימודים רב תחומיים. במסגרת הרב תחומי, לקחתי סימנריון של 6 נק' (שהוא קורס המשך של קורס ב-Visual Basic ללא מתכנתים) בו יש לך המון חופש בהגדרת הפרוייקט התכנותי אותו אתה צריך להגיש. משום שאני מחבב מאוד תכנות משחקים ומשום שאני קצת מזוכיסט, הרכבתי מסמך דרישות קצת פסיכי למשחק פאקמן, לשני משתתפים בו זמנית (כאשר יש אופציה שהמחשב ישלוט בשחקן השני), שמוסיף הרבה מעבר לדרישות הקורס. הפרוייקט הזה התנפח לדבר הכי מורכב, מתסכל ומעניין שיצא לי לעשות בתואר (כולל התרגילים במדעי המחשב) וזאת למרות שזה תיק שבכלל זרקתי על עצמי. הייתי חייב לשלב בו המון דברים שלמדתי במדעי המחשב, כולל דברים מקורסים (שלצערי) לא לקחתי (כמו בינה מלאכותית, למשל). (בתקווה שחבר סגל מאיזו פקולטה למדעי המחשב קורא את זה) חבל שאין קורס רשמי במדעי המחשב שכל כולו תכנות משחקי מחשב, משום שהאפליקציות המטורפות האלה דורשות מהמתכנת אינטגרציה של המון נושאים שונים ומשונים (DirectX, אלגוריתמים, ב"מ, גרפיקה, מערכות הפעלה, קול, הקצאת משאבים, כאב הראש שהוא1 Real Time ועוד). ____________ 1 המלצה: בתור נסיון ראשון לתכנות משחק - לך על משחק מבוסס תורות שמשאיר למחשב המון זמן לחשוב (שנייה זה כבר נחשב להמון) ותחסוך לעצמך כמה אופטלגינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא המשחקים הראשונים שלי לא היו מבוססי תורות (סנייק וכאלה). מה כאב הראש המעורב? אגב, במה המשחק כתוב? ויז'ואל בייסיק? זו לא שפה נוראית? והאם אתה מכיר את SDL? זה מה שאני משתמש בו (אם כי אני בשלבי היכרות איתו). (ואיפה אפשר יהיה למצוא את המשחק אחרי ההגשה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאב הראש הוא כאשר אתה מעוניין להוסיף אלגוריתמים (של ב"מ למשל) שגוזלים זמן CPU ולוקח לך יותר זמן לסיים את החישוב מאשר שיש לך (לפני שאתה חייב לעדכן את המסך ולפני שנוצרת סיטואציה חדשה עמה הסוכנים השונים צריכים להתמודד1, אין לך את הפריבלגיה של להגיד לשחקן "פוס, המשחק יחזור בעוד מספר רגעים, עכשיו חושבים"). כמובן שיש לכך פתרונות די פשוטים (time slicing של חישובים, פתרונות חלקיים/מקורבים של בעיות או סתם אשליה של אינטליגנציה במקום חישובים מורכבים של ממש). בסנייק, BreakOut או פונג, אכן לא נוצרות הבעיות הללו (אתה מקבל קלט מהמשתמש, מעדכן סיטואציה, בודק collisions ומצבי משחק, מעדכן מסך וחוזר חלילה, בלי שום חישובים מורכבים שנתקעים לך באמצע - במשחקים האלה, בייחוד אם משתמשים בהאצה גרפית, ה-CPU משתעמם ונשאר כמעט חסר תעסוקה). עוד בעיות - חשוב על משחק RTS עם טנק אחד שמשתמש באלגוריתם A* כדי למצוא את המסלול האופטימלי מנקודה א' לנקודה ב'. לא נשמע מסובך במיוחד (1/50 השניה זה המון זמן, אפילו כאשר המפה שלך די מורכבת). עכשיו תאר את אותו משחק עם 60 טנקים שקיבלו פקודה לעבור בין שתי נקודות על המפה (עם הרים, גאיות צרים ומכשולים זזים בדרך) וחשוב על הסיטואציות השונות והמשונות ש(אם לא חושבים איך לפתור אותן או למצוא להן מעקף)יכולות לגרום לשחקן הרגשה שהוא נתן פקודה לאוסף טנקיסטים עם תסמונת דאון (תופעות של התנהגות דבילית שכזו, ניתן למצוא אפילו במשחקים מסחריים). גם אני בדעה ש-VB היא לא מהשפות המוצלחות (אני מעדיף את הגמישות של C) אבל לא היתה לי ברירה (השימוש בשפה היה חלק מדרישות הקורס). למרות זאת, הדעה שלי על השפה קצת השתפרה אחרי הפרוייקט הזה. על SDL אפילו לא שמעתי עד התגובה שלך, אז תודה. I'll have a looksee _________ 1 עשרות עדכונים לשניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שאתה איבדת את הכושר להבין סרקאזם או שאני ממש דפוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, או שניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה ששניהם. מה קרה פה הרגע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שתגובה 308188 נכתבה ברצינות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כבר לא :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצינות מלאה; או שאני לא מבין מה זה "קוואליה". או שניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, הוצאת אותי דפוק. עכשיו אני צריך לעבור אחורה על האייל ולקרוא את כל התגובות שלך מחדש במבט אחר. נראה לך שיש לי זמן לדברים כאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם הרבה דברים פה, אבל הדיון מתפזר אז אני אנסה למקד אותו. האם אתה צופה, או מסוגל לדמיין, שתוכל להשתכנע שמערכת מלאכותית או תאורטית כלשהי תהיה בעלת קוואליה? האם יש איזשהו תהליך אמפירי - אוסף תצפיות שתערוך - שבסופו תסכים שלא רק לבני-אדם יש קוואליה, או ספציפית שלמ"ט (מורכבת מספיק...) יש קוואליה? כדי להבהיר את עמדתי, אני חושב שעפ"י הבנתי את המושג "קוואליה" כמשהו אינטרוספקטיבי גרידא, אין לך שום סיבה לענות בחיוב על השאלה הזו. תמיד תוכל לומר "כן, זה באמת מתנהג *כאילו* שיש לו תחושות, אבל אין לו *באמת* תחושות. אין לו קוואליה. זה לא מעיד משהו על המוח האנושי." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אני מניח שתמיד אוכל להטיל איזשהו ספק בקיומה של קוואליה. אבל אני חושב שזה יותר מורכב. אני לא פוסל על הסף אפשרות שאי שם בעתיד יהיו לנו מכשירי מדידה שיתנו אינדיקציות טובות לקיומה של קוואליה (בהסתייגויות הפילוסופיות הרגילות). נראה לי שהתפתחות אמצעי מדידה מתאימים קשורים קשר הדוק לתיאוריה ולדרך שבה אתה מפרש את המציאות (כדי לבנות אמפרמטר היה צריך תיאוריה בסיסית של חשמל, כדי לבנות מונה-גייגר היה צריך תיאוריה בסיסית של רדיואקטיביות, כדי לבנות מד-לחץ-אוויר היה צריך תיאוריה בסיסית של התנהגות הגז). אולי קוואליה היא באמת הגבול העליון של הסובייקטיביות ולא תהיה אפשרות לבנות אמצעי מדידה - אבל זה דיון עקר. אין לנו היום אף תיאוריה על קוואליה. השאלה אם אנחנו יכולים להסיק על קוואליה מתוך תצפיות היא היום שעשוע פילוסופי בלבד, שאין לו הרבה משמעות בלי תיאוריה שמועמדת לבחינה. לדעתי צריך לבדוק את זה מהכיוון השני. האם אתה חושב שלמחשבים היום יש קוואליה? ואם לא, מה גורם לך לחשוב שתהיה להם קוואליה בעתיד? האם יש לזה איזשהו ביסוס, או שהכיוון הוא "בגלל שאני מאמין שהמוח הוא מ"ט, אז מורכבות מספיקה תיצור קוואליה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא"ע, כידוע, ובכל זאת הנה עשר האגורות שלי: אם אתה מקבל את ההנחה שלא מתחבאים שדים ורוחות במוח האנושי, אתה חייב לקבל גם את העובדה שהקוואליה היא אכן תוצר של פעילות חישובית שמתבצעת על מצע פיזיקלי גרידא. אם קיבלת את זה, אין שום סיבה שבעולם להניח שהקוואליה מוגבלת למעבדים מהסוג האורגני (ואפילו אם היתה סיבה להניח הנחה משונה כזאת, אין סיבה תיאורטית לא לבנות מחשבים שמבוססים על כימיה אורגנית). הרבה יותר סביר שהיא באמת תוצאה של התהליך ולא של החומרה הספציפית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בדיון על ''האם המוח הוא מ''ט'' ההנחה שהמודל של מ''ט הוא המודל האפשרי היחיד (אם לא מתחבאים שדים ורוחות במוח האנושי) היא הנחת המבוקש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נכון. אנחנו יודעים די הרבה על יחידות העיבוד הקטנות שמרכיבות את המוח האנושי, וככל הידוע לנו כל אחת מהן היא מכונת טיורינג לעילא ולעילא (בייחוד אם נרחיב קצת את ההגדרה של מ''ט כדי שתכלול אלמנטים יוריסטיים, ואני מקווה שהמתמטיקאים לא ירצחו אותי על המשפט הזה). מחמת חוסר ידיעה אני לא מחזיק בדעה שמ''ט היא המודל האפשרי היחיד, אבל עד שלא מביאים בפני מודל אחר אני טוען שהכי סביר הוא שמיליארדי מ''ט הקטנות האלה עם האינטרקציות ביניהן מספיקות, ולפיכך אין צורך להניח הנחות מסתוריות על מנגנונים שאינם נכללים תחת כנפיה הגדולות של המכונה האוניברסלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחות מסתוריות? יש לך כאן תופעה מסתורית. אין לך שום אינדיקציה לכך שמ"ט מתוחכמת יכולה ליצור קוואליה יותר מבלנדר רגיל. לדעתך זה "סביר" כי אתה לא נדרש לשינויים בהנחות שלך (זה החלק השמרני במדע). לדעתי זה הכול חוץ מ"סביר", כי אנחנו יודעים שיש שם מיליארדי מ"ט קטנות ועל האינטראקציה ביניהן, ולא למדנו שום דבר חדש על הקוואליה. היסק הגיוני באותה מידה יהיה שאין קשר בין מ"ט לקוואליה. לא אכפת לי שאתה מאמין שהמוח הוא מ"ט, אבל אין כאן דבר מדעי יותר מהאמונה ההפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו "היסק הגיוני" מניח קיום של משהו נוסף על אותם מיני-מעבדים, ואותו "משהו" חמקמק לא התגלה עד כה במיקרוסקופ האלקטרוני המשוכלל ביותר. לכן "אותה מידה" אינה באמת אותה מידה, כפי שאוקהם לימד אותנו. הבסיס האורגני של בני האדם אינו שונה מזה של כל בע"ח אחר. איזו סיבה יש להניח שבמוח מסתתר משהו שחורג מהכלל הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיום אותם מעבדים לא מסביר לנו את התופעה (וגם לאף אחד אין הצעה מעשית כיצד קיומם יכול להסביר את התופעה). אז מה ההגיון להמשיך ולהחזיק בהיפותזה שאין לה קשר למציאות הנצפית, רק בגלל שהיא מסתדרת להפליא עם הנחות היסוד המבוקשות? אבל עזוב, אנחנו הולכים במעגלים. אין לי בעיה להניח שגם לבע"ח יש קוואליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה שמסבירה תופעות לא מובנות ע"י הנחות אד-הוקיות על פלוגיסטון, חומר ויטאלי, אתר ומלאכים שדוחפים את הכוכבים במסילותיהם1 לא הוכיחה את עצמה היסטורית. נראה לי שהמוח האנושי הוא מפלטה האחרון. __________ 1- לא רק אנחנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נחמד, אבל מה הקשר לדיון שלנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? הקשר הוא שאתה דורש מעמד שווה להשערה שיש מודל נסתר שבלעדיו פעולת המוח האנושי אינה מובנת, ואני טוען שההשערה האלטרנטיבית מועדפת מאותה סיבה שחוקי ניוטון עדיפים על ההנחה שמלאכים דוחפים את הירח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייך. אתה מציע הסבר מצוין, רק שהוא לא מתאים לתופעה. אני דורש ''מודל נסתר'' כמו שכל בעיה מדעית לא פתורה דורשת ''מודל נסתר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו אלא לחכות ולראות, למרות שהאמת היא שאני לא מאמין שאהיה בסביבה כשהבעיה תיפתר. באסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זאת, האטומים, האלקטרונים והקווארקים מוכיחים עצמם יום אחר יום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ההבדל הוא שהם ניתנים למדידה. ככלל, הנחת קיום של משהו חדש דורשת קצת יותר מתחושת בטן, וכשאותו משהו הוא לא פחות מאשר מותר האדם מן הג'וק דומני שהדרישות שהוא צריך לעמוד בהן גדולות מאד (למשל: הוכחה שמ"ט אינה מודל אפשרי למוח האנושי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך ראיה מאד לא מציאותית של התהליך המדעי. אני מציע לך בחום לקרוא קצת מכתבי קון ופיירבנד. בדרך כלל העגלה, דהיינו, הנחת קיום הדבר המטורף, באה לפני הסוס, דהיינו, הראיות החותכות. לגבי הקווארקים, עד כמה שאני שמעתי עוד לא הצליחו לבודד אותם. (ולפי המודל התיאורטי, כנראה שלא יוכלו לבודד אותם לעולם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הנחת קיום הדבר המטורף צריכה להתבסס על צורך מאד חזק באותו קיום, לא על תחושת בטן ולא על "למה לא?". לגבי הקווארקים, הם ניתנים למדידה באופן עקיף. תיאוריות שלא מייצרות משהו כזה נידונות לשנים ארוכות של ייסורים (ע"ע סופר-מיתרים) עד שעולה עדות בת-מדידה או שהן מתפוגגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תורות המיתרים נידונות לשנים ארוכות של ייסורים, אבל לא מעט פיסיקאים מסתפרנסים לא רע מלחקור אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לא נורא, הייסורים האלה בהחלט מפיקים מוסיקה נוגה מאוד מכלי מיתר שונים, אבל אפשר להתענג עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השאלה אם אנחנו יכולים להסיק על קוואליה מתוך תצפיות היא היום שעשוע פילוסופי בלבד, שאין לו הרבה משמעות בלי תיאוריה שמועמדת לבחינה" - עם זה אני מסכים, ואף ביתר פסימיות. כיוון שקוואליה (להבנתי) *מוגדרת* כתכונה שיכול יצור-חושב לבדוק רק על עצמו, אני לא רואה איך תיאוריה תשנה את המצב הזה. אבל אולי. האם אני חושב שלמחשבים היום יש קוואליה? אני נוטה להניח שלא, אבל הנקודה היא שגם אילו האמנתי בכל מאודי שכן, לא היה לנו בסיס לדיון. אפשר לטעון שלכל דבר יש קוואליה - גם לחלוק-נחל, המרגיש את המים נכרכים סביב גופו, וגם לחצי השמאלי של אותו חלוק-נחל, המרגיש גם את המים וגם את חציו הימני דבוק אליו. יש לנו אפשרות להתווכח עם טענות כאלה? מה גורם לי לחשוב שתהיה להם קוואליה בעתיד? יש לך ולי נטיות טבעיות שונות, אז כל אחד מאיתנו חש שנטל ההוכחה הוא על השני. אני חש שהטענה "במוח יש משהו יסודי שאיננו מ"טי, שאיננו בתא החי ולא בחלזונות ולא במחשבים" היא מפתיעה, והיא זו הדורשת ביסוס. ראיתי כל כך הרבה דוגמאות לדברים המשתנים איכותית כשהם עוברים ספי מורכבות שונים, שבכלל לא מוזר לי להניח ש"תחושת כאב", "התפעמות" ו"חיבה" הם דברים שיכולים לצוץ במערכת נוירונלית מספיק מסובכת. ביסוס אחר שיש לי הוא שאנחנו רואים יום-יום נוזלי-גוף חסרי בינה מתפתחים, בתהליך מכני לחלוטין1, לאנשים בעלי-קוואליה. אז למה זה לא סביר להניח שקוואליה תתקיים ב"מחשב"? מה זה "מחשב", בכלל, אם מותר לי לבנותו גם ממרכיבים אורגניים? למה תינוק-מבחנה זה לא "מחשב"? 1 התלוי עמוקות בסביבה האנושית הקיימת. אני מקווה שכשאתה מאתגר אותי לייצר מחשב-חושב, אתה לא מכריח אותי לעשות זאת על הירח, אלא שמותר לו עוד בהיותו תינוק-מחשב ללמוד מהבריות ולשחק איתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שכ"ג, אני רק מתלמד בעניין הזה. אני אמור לכתוב זאת בתגובה לי או בתגובה לך? וכמה פ"אים בדיוק יש שם?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חרמפפפ בכלל. התגובה שלי אינה מייתרת את התגובה שלך כלל ועיקר. (אין תקן בקשר למס' הפ"אים. כדי לשמח את עדי סתיו טוב להרבות בהם ואז לפַעל את העצם הזה בצורה של שורש רב עיצורים, ולומר: חרימפפפפפפפפפפת לשווא.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע כמו "אנחנו לא יודעים להסביר את התופעה, לכן נניח שהיא עובדת לפי המודלים הקיימים". שזאת גישה משונה בעיניי. אבל כמו שכתבת, הנטיות שלנו שונות. (אגב, תחושת הקוואליה היא סובייקטיבית, אבל האם קיום הקוואליה הוא סובייקטיבי? אני לא בטוח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו לא, לי זה ממש לא נשמע ככה. כנראה שגם האזניים שלנו שונות :-) איזו תופעה אנחנו לא יודעים להסביר? מה יהווה עבורך "הסבר" בהקשר הזה? אני חוזר על השאלה (כנראה משעממת בעיניך): האם מחשב מחומרים אורגניים הוא מחשב? (מה סובייקטיבי, "קיום הקוואליה" כמושג, או "קיום הקוואליה אצל ישות ספציפית"? חשבתי שאנחנו דנים בשאלה השנייה. לגבי הראשונה, לא יודע, אבל לא אכפת לי להניח שיש דבר כזה וקיומו אובייקטיבי ואינו מוטל בספק. לא רואה איך זה מועיל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא יודעים להסביר את תופעת הקוואליה, כמובן. מה יהווה הסבר? לא יודע - מודל שמראה כיצד היא נוצרת ומתקיימת, שיוכל לקשור בין התופעות (תהליכים פיזיים וקוואליה). אמנם זאת בעיה לקשור בין תופעה שיש לנו בעיה לאמת את קיומה לבין תופעות אחרות. אז אני רואה כאן שתי אפשרויות: או שנמצא דרכים לאמת את קיום הקוואליה באובייקט הנבדק (כתוצאה מתיאוריה), או שהעניין ימשיך לחמוק מהתהליך המדעי, ואז האמונה שהמוח פועל כמ"ט תשאר אמונה בלבד (כמו האמונה שיש נשמה, או אמונות במודלים אחרים. עניין של נטייה אישית) "קיום הקוואליה אצל ישות ספציפית" היא לדעתי שאלה אובייקטיבית. פשוט אין לנו אמצעי מדידה מוצלחים. החלק הסובייקטיבי הוא התכנים של הקוואליה. אני חושש שאני לא מבין את השאלה "האם מחשב מחומרים אורגניים הוא מחשב". אם הוא מחשב אז הוא מחשב, לא? מה זה משנה מאיזה חומרים הוא מורכב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא שמושג הקוואליה כפי שהוא מנוסח היום ימשיך מעצם טבעו לחמוק מהתהליך המדעי, ומכאן שהמוח-כמ"ט תמיד ידרוש קצת אמונה - פחות ופחות ככל שנוכל להדגים יותר ויותר. כאמור, מי שירצה להמשיך להתעקש, יוכל. גם עכשיו יש הטוענים שלבני-אדם מסוגים שונים ומשונים אין נשמה (או נשמה נחותה בדרגתה), ואין דרך להראות שהם טועים - רק להצביע על העובדה שזה מאוד לא סביר לאור הדמיון האמפירי הרב בין בני-האדם. אין לי מושג איך אתה מדמיין אמצעי-מדידה לקוואליה. מה פירוש "אם הוא מחשב אז הוא מחשב"? איך עונים על ה"אם" הזה? תא חי זה מחשב? איך אתה ניגש לשאלה כזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות (מאוד, האמת) שהקוואליה תמשיך מעצם טבעה לחמוק מהתהליך המדעי. אני מסכים שיש כאן עניין של סבירות. נכון להיום, אני פשוט לא רואה אף סיבה טובה להאמין שמורכבות של מ''ט יוצרת ''יש מאין'' קוואליה. כשהשאלה הזאת תתחיל להיות בספק (יהיו לנו מכונות שנחשוב שאולי יש להם קוואליה) יהיה מקום לדבר על ''סבירות''. מאחר שאין לי נטייה למיסטיקה, מאוד יכול להיות שאז אני אמצא את עצמי בצד שלך, ליד הקבר של שכ''ג, טוען שסביר שהמוח הוא מ''ט. בינתיים זאת נראית לי סתם השערה אופנתית ללא ביסוס. אני לא מצליח לדמיין אמצעי מדידה לקוואליה. אבל מעניין שאנחנו לא מקבלים את האפשרות שיש למחשב קוואליה היום. נראה שבכל זאת יש איזו דרך סבירה להתייחס לשאלה. אני חושש שאני לא עוקב אחרי ההשוואה בין תא חי למחשב. אני פשוט לא מבין למה אתה מתכוון או מה מטרת השאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעניין שאנחנו לא מקבלים את האפשרות שיש למחשב קוואליה היום. נראה שבכל זאת יש איזו דרך סבירה להתייחס לשאלה." - בוודאי: מחשבים היום לא מדברים (בשפת בני-אדם), לא מפגינים רגשות, ובקושי לומדים. כשהדברים הללו ישתנו, כמו שאמרת, יהיה מקום לדבר על "סבירות". אני רואה הרבה סיבות טובות להאמין שזה יקרה, ואתה לא, אבל ברור שההבדל בהערכות שלנו נובע משינויים קלים ברקע ולא צריך להתרגש מזה. אני רק לא בטוח עד כמה ההשערה אופנתית. ההשוואה בין תא חי למחשב נובעת מהשאלה הבאה. אתה כותב, למשל, "יהיו לנו מכונות שנחשוב שאולי יש להם קוואליה". כשאנחנו אומרים "מכונות", לרוב אנחנו חושבים על דברים שעשויים מפלסטיק, ברזל וסיליקון. אבל ברור שזה לא חייב להיות כך. השאלה היא, אם נבנה "מכונה" שתעשה כאילו היא "חושבת" והיא תהיה עשויה (גם) מתאים שיופקו מחיות, אנשים או עוברים, לא חשוב כרגע - האם במצב כזה תסכים להתייחס למוצר כאל "מכונה" לצורך דיוננו? כלומר, אם ייראה לך שיש לה קוואליה, האם תסכים להשליך מכך על המוח האנושי ולומר שגם הוא, כמוה, מכונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. גם היום אני מוכן להתייחס למוח האנושי כמכונה. אני רק לא בטוח שמ''ט היא המודל הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, את זה לא הבנתי עד עכשיו. באיזו מובן "להתייחס למוח האנושי כמכונה"? במובן שעשוי מחלקים קטנים שכל אחד מתנהג באופן פשוט? במובן שרגש, תחושה ורצון הם ביטויים של התהליך המכני, ולא דורשים גורם מטפיסי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך להיות ממש מוזר כדי לחלוק על זה שהמוח עשוי מחלקים שכל אחד מהם מתנהג באופן פשוט. אני לא בטוח למה אתה מתכוון ב"גורמים מטאפיסיים" - אני די בטוח שאין נשמה או התערבות אלוהית. אבל אני לא בטוח שאפשר לבצע לכל התהליכים המוחיים רדוקציה לפיזיקה (אני בכלל לא בטוח שניתן לתאר את כל הביולוגיה באמצעות רדוקציה לפיזיקה, וזה לא קשור ל"מטאפיסיקה"). ובהמשך לכך, אני לא בטוח למה אתה קורא "תהליך מכאני". אם המחשבות והרגשות שלנו משפיעים על המעשים שלנו, האם זה תהליך "מכאני"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לרכיב המתנהג באופן פשוט, או לביולוגיה של התא, לא ניתן לעשות רדוקציה לפיסיקה? כוונתך שהפיסיקה עוד לא השתכללה מספיק, או שיש פה מחסום עקרוני? או שכוונתך שתיאור מדוקדק של רכיבי התא והדינמיקה שלהם, עד כדי יכולת לסמלץ במדוייק התנהגות של תא, אינה מהווה "תיאור"? המחשבות והרגשות הם תכונות של המערכת, והמערכת משפיעה על המערכת ובפרט על המעשים. אפשר לקרוא לזה "המחשבה משפיעה על המעשה", זה לא הופך את זה לפחות מכני. ברמת מורכבות נחותה בהרבה, זה יהיה מדוייק לומר שהמחשב שלי החליט שעבר מספיק זמן ולכן כיבה את עצמו - המחשבה שלו השפיעה על מעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שיש מחסום עקרוני לרדוקציה. זה אחד הנושאים המרכזיים בפילו' של המדע. אני לא מתכוון רק לאנשים כמו קון או פייראבנד שכליל הזכיר קודם, שטוענים שהתיאוריה קובעת את עולם התופעות הנצפות (ולכן ברור שאי אפשר ''להעמיד'' תיאוריה אחת על השנייה, כי הם עוסקים ב''מציאויות'' שונות). אפילו פוזיטיביסטים מאוחרים כבר מוכנים להטיל ספק באפשרות לעשות רדוקציה אמיתית. המפל, למשל, כבר מוכן לשקול את האפשרות שתיאוריות משפיעות אחת על השנייה כך שהמושגים שלהם ''מתמזגים'' לבסוף, ולא שיש רדוקציה אמיתית (בכל מקרה, הוא טוען שרק הזמן יוכיח אם אפשר לבצע רדוקציה של ביולוגיה לפיזיקה. טענה שגם היא בעייתית). אבל זה נושא רחב מאוד, ואני חושב שאני לא מבין אותו מספיק כדי לגבש דעה ולעמוד מאחוריה. לפסקה השנייה שלך - אנחנו חוזרים למעגל שלנו. אתה מציג פיזיקליזם קיצוני, ואני לא רואה סיבה מיוחדת לקבל אותו. נכון להיום המדע לא מציע לנו תיאוריה שמסבירה כיצד החומר יוצר רגשות ומחשבות. בכלל לא בטוח שאם הוא יוכל להציע לנו תיאוריה היא תהיה דומה למה שעושה המחשב, כך שאני מתייחס לזה בגדר אמונה בלבד. יש גם סיבות עקרוניות למה לא לקבל פיזיקליזם קיצוני. אחת מהן היא הקשר הלא-ברור בין המושגים התיאורטיים שלנו לבין האמת בעולם. כבר נכנסנו לשם בעבר. מדענים ''ממציאים'' מנחים תיאורטיים, ולא ברור לנו מה הקשר בין המונח לבין המציאות החיצונית. אבל אין לי איזה רצון מיוחד להיכנס לגומחה הזאת שוב. אני יודע שזאת צורה קצת לא פיירית לנהל דיון, ואני מצטער על זה, אבל אני לא מרגיש שיש לי משהו חדש להגיד. אני אנסה להיכנס שוב לדיון הזה כשאני אהיה מגובש יותר. באמת שאין לי איזו התנגדות עקרונית להנחה שלך. מצידי המוח יכול לעבוד כמחשב, מ''ט או מחרטה קטנה. אני פשוט לא רואה סיבה להניח מראש שזה ככה כשאין לי שום אינדיקציה לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי קון, קראתי קצת פייראבנד, ואו שלא הבנתי או שאני פשוט לא מסכים (עם הפרשנות הקיצונית יותר של הטענות). אני כנראה פוזיטיביסט הארד-קור, למרות שאני לא ממש יודע מה זה פוזיטיביסט (כל פעם מסבירים לי ואני שוכח את ההבדלים). "רק הזמן יוכיח אם אפשר לבצע רדוקציה של ביולוגיה לפיזיקה": במובן מסויים זה נכון, למרות שאם לא פשוט נצטרך קצת להרחיב את הפיזיקה, אני לא רואה דרך סבירה בה הרדוקציה הזו באמת לא תיתכן. אני מקווה רק שאנחנו מסכימים לפחות על מהותה של רדוקציה כזו. אל תצטער על חוסר הרצון לחזור לגומחה ההיא, זו זכותך ובכל מקרה זה ממש בסדר גם מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקלתי לא מזמן אצל קוויין במשפט שמאוד שעשע אותי: " Science is a continuation of common sense, and it continues the common-sense expedient of swelling ontology to simplify theory". סתם הזכרת לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שדווקא יש לנו (טוב, לא לי אישית) תאוריות על קוואליה: דיון 806. בכל מקרה, האמירה כאילו קוואליה היא דבר מסתורי שאי אפשר להסיק עליו כלום היא רחוקה מהמציאות. למיטב הבנתי יש כלים ללמוד על הקאווליה גם ברמת הפסיכולוגיה וגם ברמת חקר המוח. לגבי השאלה השניה שלך, האם יכולה להיות למחשבים קוואליה, לעניות דעתי, בהחלט יכולה להיות. הנה שני הסברים פשוטים: 1. ניתוח bottom-up (הניפו ישבנכם אל על) שט"ג אמר - הקוואליה נוצרת בפעולה חישובית על בסיס פיזיקלי. לכן אפשר לשחזר את אותן פעולות חישוביות באופן מלאכותי. אתה אתה אמרת - כן, אבל אתה מניח שהמח הוא מ"ט. ואני אומר - תיזת טיורינג-צ'רץ' שאומרת שכל מודל חישובי סביר שקול למ"ט 1. התיזה הזו כ"כ חזקה, שאפשר להגיד שתהליך שמיישם מודל חישובי חזק יותר, מפר את חוקי הפיזיקה הידועים לנו 2. אז אם אתה מקבל את ההנחה שהמוח בנוי מאבני בניין פיזקליות בסיסיות, אז קשה (בלשון המעטה) לראות איך הן מייצרות מודל חזק יותר ממ"ט. 2. ניתוח top-down (הניחו את מגבעותיכם) בצע את הניסוי המחשבתי הבא: אתה משוחח עם אדם, עד שאתה (או בא כוחך) משוכנע לגמרי שיש לו קוואליה לתפארת. ואני מרשה לך לבדוק *כל* דבר, עד שתשתכנע לגמרי: אפילו לחבר לו אלקטרודות למח ולכבות לו סיגריות על הגוף כדי לבדוק האם זה כואב. אחר כך מהפנטים אותך ומוחקים לך את הזכרון. את הלוג של השיחה מכניסים לרובוט, שידע לתת בדיוק את אותן תשובות ואותן תגובות. שים לב שאין כאן שום מורכבות - בסה"כ מיפוי פשוט בין שאלה (או פעולה) שלך, לתגובה של הרובוט. ידה ידה ידה, אתה תהיה משוכנע שלאותו רובוט יש קוואליה. האם הניסוי הזה אינו חושף את הריקנות שמאחורי המסתורין כביכול של הקוואליה? היום שאלתי בוט באינטרנט האם הוא אי פעם היה מדוכא. הוא התעצבן ואמר לי: "i have emotions like anyone else". אם אני הייתי במקומו, הייתי אומר: בן אנוש אוויל, אתה יכול לקחת את הקוואליה שלך ולדחוף אותה לחור שממנו היא הגיעה. :-) --- 1 שני מודלים שקולים אומר שמודל א' (בהנתן מספיק זמן חישוב) יכול לסמלץ כל דבר שמודל ב' מסמלץ, ולהיפך. מודל א' חזק מב' אם יש דברים שאפשר לסמלץ במודל א' ולא במודל ב'. לדוגמא, המודל החישובי של פנטיום, של מחשבים קוואנטיים, ושל חישובים מבוססי RNA, כולם הוכחו להיות שקולים למ"ט. 2 ידועים כמה מודלים חישוביים חזקים יותר ממכונת טיורינג. לכל אחד יש "קסמים" משלו - למשל אינסוף פעולות חישוב בזמן סופי, או גישה לאינסוף מידע בזמן סופי. לא קיים (מבחינה תיאורטית) תהליך פיזיקלי שמאפשר לממש יצורים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא יכול לומר שאני מבין באמת את התיאוריה שרון כתב עליה. אבל אני אהיה פחות ספקני כשנוכל ליצור מ"ט שנחשוב שיש לה קוואליה. בינתיים, המודל הזה נראה כמודל אפשרי, אחד מני רבים, שלמרות שהוא מסקרן אין לו ביסוס מיוחד. אגב, המודל הזה הוא מ"ט? אני לא חולק על זה שאולי בעתיד תוכל להיות קוואליה למחשבים. אני פשוט רוצה לראות את זה קורה לפני שאני מאמץ את התזות על המוח כמ"ט. בנוגע להסברים שהצעת: 1. אבל המחלוקת היא על "האם קוואליה היא תוצר-לוואי של עוצמה חישובית". אם אני חושב שאין לי סיבה להאמין שזה כך, זה לא עוזר שאתה מוכיח שאין מודל חישובי סביר חזק יותר ממ"ט. (אולי קוואליה היא תוצר של מפגש בין שני חומרים במוח בתוספת ניצוץ חשמלי בחלל שבנוי בצורה מסוימת? שטויות במיץ עגבניות. אבל הנה הצבתי מודל אלטרנטיבי שמבוסס על הפיזיקה הפשוטה כפי שהיא מוכרת לנו ויש לו אותה מידה של תמיכה אמפירית). 2. זאת כבר שאלה בפילו' של המדע: כל ניסויי המחשבה האלה מבוססים על תפיסה פוזיטיביסטית-אידיאליסטית. אבל אם מטרתו של המדע היא להגיע לאמת ולא לסדר את נתוני החושים שלנו באופן מסוים, אין לניסויי המחשבה האלה ערך בעיניי. זה שאני לא יודע להבדיל בין אובייקטים שידוע שיש הבדל ביניהם לא מהווה פתרון לבעיה ולא מקרב אותי לאמת על העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. בוא נעשה את שלב שלב. א. קודם כל, תיקון קטנוני אך חשוב: הטענה היא לא "המוח כמכונת טיורינג" (גם ה pc שלך הוא אינו מ"ט). הטענה היא: המוח שקול למ"ט. ב. אמרת "אני רוצה לראות את זה (קוואליה למחשבים) קורה לפני שאני מאמץ את התזות על המוח כמ"ט". הסבר 1 ניסה להראות לך שאפשר לאמץ את התיזה הזו גם אם אין קוואליה למחשבים בימינו. ואני לא טוען שאין. ג. ברגע שעשית את הצעד האמיץ של המוח-שקול-למ"ט, אז זה אומר שאפשר לכתוב אמולציה של המח בכל מכונה שקולה למ"ט. כלומר, אם תוכל לקחת את 10 בחזקת 15 הניורונים במח, ואת הקשרים בינהם, ולייצג אותם בתוכנה, אז תוכל לשחזר באופן מדוייק את כל התגובות (הפנימיות והחיצוניות) של אותו מוח. ד. מכאן שהתשובה לשאלה ששאלת בתגובה 308492: "(האם) מורכבות מספיקה תיצור קוואליה" - היא כן, בהנתן שלמחשב יש את התוכנה המתאימה. מקווה שההסבר הזה מניח את דעתך על כך שלא מדובר במשאלת לב פוזיטיביסטית חסרת בסיס. לא הבנתי את ההתיחסות שלך לניצוץ חשמלי וגו' אבל אני מקווה שאתה מבין שגם התהליך של הניצוץ החשמלי (או כל תהליך פיזקלי אחר שאתה או בא כוחך יכולים לדמיין) אינו יכול לחשב משהו שמכונת טיורינג אינה יכולה לחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי אמר שקוואליה קשורה ליכולת חישובית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההערה שלך. האם הקוואליה מתרחשת במקומות אחרים מאשר בתהליך המנטלי שלנו? אולי היא מתרחשת בנשמה, במישור אלוהי שאין אליו גישה מהיקום הפיזיקלי? האם הקוואליה היא כמו ג'וק - ברגע שמישהו מאיר את החדר, היא בורחת לחדר אחר חשוך, כדי שלא יראו אותה? על מה לעזאזל אתה מדבר :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוואליה היא תחושה, רגש, חוויה. מאיפה אתה יודע שהיא נוצרת כתוצאה מיכולת חישובית? אולי בכלל היא נוצרת בתהליך כימי של אינטראקציה בין כמויות מדויקות של חומרים בראש שלנו, אולי מ"הדהוד" של החישובים בתוך חלל הגולגולת הייחודי שלנו, אולי ממשהו אחר. ההנחה שהקוואליה היא תוצר של המערכת החישובית היא ההנחה שאנחנו מתדיינים עליה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחמק. שוב אתה ממציא תהליך כימי חדש שהוא כמובן לא יכול לייצר תוצרים שמכונת טיורינג לא יכולה לסמלץ. ולגבי "הדהוד" של החישובים בתוך חלל הגולגולות, שוב פעם מדובר בתהליך פיזיקלי שהוא תוצר לוואי של תהליך פיזיקלי אחר, ששוב, אין לו יותר כוח ממה שיש למכונת טיורינג. נראה כאילו אתה מנסה בכח למצוא איזשהו יכולת מסתורית של המוח, כזו שלא שקולה למ"ט. אפילו אם זה בניגוד לכל מה שידוע לרפואה. למה בעצם? למה לא להודות? "למיטב ידיעתינו, סביר להניח שהיכולת האינטלקטואלית של המח (כולל התחושות והרגשות) ניתנים לסמלוץ במכונת טיורינג?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. נדמה לי שעכשיו הבנתי למה אתה מתכוון. כל הפיזיקה מעל הרמה הקוואנטית ניתנת לרדוקציה למ''ט, ולכן גם המוח. לדעתי, הקוואליה אינה תהליך פיזיקלי. יכול להיות שהיא נוצרת כתוצאה מתהליך פיזיקלי (ז''א, בלי מיסטיקה), אבל היא עצמה לא ניתנת לביטוי, עד כמה שידוע לנו היום, באמצעים חישוביים. אם אתה חושב אחרת, אני אשמח לראות אותך מבטא אותה באמצעות משוואות, שורות קוד או כל דרך אחרת שתבחר בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה עושה כאן טריק דמגוגי, סטייל מחזירים בתשובה. אנחנו מבינים את המוח? לא!1 לכן קיימת נשמה ולכן יש אלוהים. נראה לי שהסברה הזהירה היא להניח שאין שום דבר מסתורי שמתרחש במוח. אתה צריך הסבר מאד חזק למה יש דבר מסתורי שמתרחש במוח, אבל אין שום דבר מסתורי שמתרחש במזג האוויר, או במבנה המרחבי של חלבונים, או ברצח של ארלוזורוב. גם את הדברים האלו אנחנו לא יודעים להסביר (ואגב, יודעים להסביר אותם הרבה פחות טוב מאשר את הרגשות). ובכל זאת אם מישהו יטען שזה תוצאה של חייזרים או תהליך שהפיזיקה לא מסוגלת להסביר אני ארים גבה. הגישה שלך היא גישה אגוצנטרית שאומרת שהאדם מיוחד. ואתה באמת נתלה בכל בדל של אפשרות כדי למנוע את האפשרות האיומה שאין באדם שום דבר מיוחד. ספר לי מה כ"כ מיוחד בקוואליה שרק בני אדם (ויונקים?) זכו לקבל אותם, אבל ג'וקים, עצים, גבינות מסריחות ומחשבים (כולם מורכבים מאותן אבני בניין כימיות) לא זכו לקבל אותן. לסיום, אני אענה על הבקשה שלך. הנה כמה לינקים למחקרים בנושא רגשות ומוח. שים לב, שהחוקרים הצליחו למצוא מתאם בין פעילות מוחית לבין רגשות מבלי להזדקק לכל מיני קסמים כפי שאתה תארת2. 1 למרבה המזל, אין מנתחי מוח בקהל. 2 נקודה למחשבה: הרגשות מושפעים מהקלט החושי שמעובד ע"י הנירונים במח. הרגשות משפיעים על הפלט ההתנהגותי, שגם הוא נשלט ע"י ניורנים במוח. ידוע על מנגנון במוח שמתרגם קלט מניורונים לפלט בנירונים אחרים - זוהי פשוט הרשת הניורונית הרגילה. למה צריך להגדיר מנגנון חדש ומסתורי בשביל הרגשות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמאוד קל להראות שאין זהות בין תיאור הפעילות המוחית באופן פיזיקלי לבין החוויה. הסיפור הרגיל הוא על החדר של מרי: מרי היא פיזיקאית מבריקה שגדלה בחדר אטום שבו הצבעים היחידים הם שחור ולבן. היא מעולם לא הורשתה לראות צבע אחר. יש לה הבנה מושלמת של התיאוריה הפיזיקלית של הצבעים, כולל תיאור פיזיקלי מלא של הצבע "אדום". האם מתוך התיאור הפיזיקלי היא יכולה לחוות את הצבע "אדום" ולדעת כיצד הוא נראה? ברור שלא. הקוואליה לא ניתנת לרדוקציה למ"ט, או שמרי הייתה רואה "אדום" מתוך ידיעת המשוואות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה מה זה קשור. לא נטען כאן שלדעת באופן פיזיקלי איך החוויה מתרחשת זהה לתחושה של החוויה, אלא שחוויה ניתנת לתיאור פיזיקלי. במקרה הנוכחי, מדען שמומחה בפעולת המוח ובהשפעה של קלט שמגיע מהעיניים על המוח יהיה מסוגל, באמצעות הידע הפיזיקלי שלו, לגרום למרי לראות "אדום" גם בחדר שלה, אם ישלח אל המוח את הסיגנלים המתאימים, לא? לכן, מתוך ידיעת המשוואות מסוגלים ליצור את החוויה. כמובן שזה לא אומר שידיעת המשוואות *היא* החוויה, אלא רק שהחוויה ניתנת לתיאור בצורה פיזיקלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך "לדעת ליצור את החוויה" זהה ל"החוויה ניתנת לתיאור בצורה פיזיקלית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא, כנראה שלא הסברתי את עצמי טוב מספיק. ''לדעת ליצור את החוויה מתוך ידע פיזיקלי'' פירושו ''החוויה ניתנת לתיאור בצורה פיזיקלית''. אם זה עדיין מפריע לך, שנה את זה ל''ניתן לדעת מהם הגורמים הפיזיקליים של החוויה'' - זה רק מתאים למה שכתבתי בהודעה הקודמת. מהמשוואות אי אפשר להבין איך ''מרגישה'' החוויה - זה לא אומר שצריך משהו פרט למשוואות כדי לגרום למישהו להרגיש אותה. ואם לא צריך יותר מזה, אז גם מחשב (שמסמלץ את העולם הפיזיקלי) יכול לחוות את אותה חוויה בדיוק אם נכניס לו את הקלט המתאים לתוכנה המתאימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מהמשוואות אי אפשר להבין איך 'מרגישה' החוויה - זה לא אומר שצריך משהו פרט למשוואות כדי לגרום למישהו להרגיש אותה''. נכון. אבל זה גם לא אומר שלא צריך משהו פרט למשוואות כדי לגרום למישהו להרגיש אותה. אולי כן. זה בדיוק העניין - אנחנו לא יודעים. בכל מקרה, בגלל זה אני לא פוסל את האפשרות שבעתיד כן נדע לבנות יצורים מלאכותיים עם קוואליה (אבל כן פוסל את הרעיון שמ''ט יכולה לתאר את כל הפעילות המוחית, כי חלקה לא ניתנת לרדוקציה לפיזיקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אנחנו חוזרים לבסיס הדיון שלך עם אח של אייל. אני רק רציתי להעמיד דברים על דיוקם ולציין שאף אחד לא טען שיש זהות בין תיאור הפעילות המוחית ובין החוויה. אתה מסכים איתי שמרי יכולה לחוות "אדום" למרות שלא ראתה מימיה אדום אם מישהו שבקיא בתיאור הפיזיקלי של "אדום" ישתמש בתיאור הזה עליה? מה טוב. אנחנו אמנם נחלקים בשאלה האם יש במרי משהו קסום שאין במחשב ואי אפשר לתאר בצורה פיזיקלית, אבל זו בכל זאת התקרבות. לדעתי חובת ההוכחה עלייך: אם אני מסוגל לסמלץ במדוייק את כל המאפיינים הפיזיקליים של ראיית "אדום" ואתה טוען שמי שסומלץ לא באמת רואה אדום ושחסר משהו - אתה צריך להראות שאכן חסר משהו, כי אני לא רואה שום הבדל. אני מניח שלדעתך חובת ההוכחה שזה זהה דווקא עלי. למה זה דומה? נניח שאני בא ואומר על משהו "זה נראה כמו שפן, זה מריח כמו שפן, יש לזה טעם של שפן, זה מרגיש כמו שפן וזה משמיע קולות של שפן, ובכלל בכל קריטריון השוואתי שבו ניתן להשוות את זה לשפן אנחנו מקבלים זהות, אז עד שלא יוכח אחרת זה שפן". לעומת זאת, אתה (אולי) טוען: "מה אכפת לי שהם דומים בכל הקריטריונים שנתת? אמנם, אני לא פוסל את האפשרות שזה שפן, אבל עוד לא הוכחת לי שזה *באמת* שפן". לזה אני יכול רק לומר: תן לי עוד קריטריונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי כלום. א. מתוך התיאור הפיזיקלי המלא של הצבע האדום לא נוצרת התחושה של אדום. ב. אם מישהו יוצר תחושה בזולת תחושה של אדום באמצעות מניפולציה שמבוססת על מאפיינים פיזיקליים, אז ברור שיש לאותו זולת תחושה של אדום. לא חסר פה משהו. ג. הטענה כן הייתה שיש זהות בין הפעילות המוחית ובין החוויה, ובגלל זה אפשר לסמלץ את המוח כמ''ט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה בדיוק מה שאני מסביר שאני *לא* טוען. ב. צריך להיכנס יותר לעומק למה זה "מניפולציה שמבוססת על מאפיינים פיזיקליים". האם אתה מסכים שניתן לסמלץ את הפעילות הפיזיקלית של המוח? אם אתה מסכים, ואני רואה מה התגובות הפיזיקליות של המוח כשהוא מקבל שדר של "אדום" מהעין, האם, אם אסמלץ מוח במחשב ואעביר לו את השדר של "אדום", למחשב תהיה תחושה של אדום? ג. שים לב להבדל: אתה אמרת "אין זהות בין תיאור הפעילות המוחית באופן פיזיקלי לבין החוויה", ואילו עכשיו אתה אומר "יש זהות בין הפעילות המוחית ובין החוויה". חוץ מזה שהראשון מנוסח בשלילה והשני בחיוב, מה ההבדל בין שני המשפטים? על ההבדל הזה אני מדבר בהודעות האחרונות, וייתכן שפספסת את זה ולכן אני נשמע מבלבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אם ניקח את זה צעד אחד קדימה, האם נראה לך שאפשר לסמלץ במדויק את גדי אלכסנדרוביץ'? אנחנו כבר יודעים שאפשר "להשתיל" זכרונות בדויים. האם אפשר לסמלץ אדם מסוים אחד, לדעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזו הנחת יסוד בדיון שהדבר אפשרי - מודולו הקוואליה. כלומר, אפשר ליצור סימולציה (אני מניח שכוונתך במחשב, כי לא חוכמה ליצור עותק גנטי, ייתכן שאנחנו מעתיקים גם את הדברים הלא פיזיקליים בצורה לא מודעת) האם הוא "ירגיש" שהוא קיים? שאלה טובה, זו בדיוק השאלה האם קוואליה קיימת גם בסימולטורים. כמובן שאז מגיעה שאלת מיליון הדולר: נניח שאני רוצה חיי נצח ומסמלץ את עצמי במחשב. מה בעצם עשיתי? אם נצא מתוך נקודת הנחה שאני זהיר ואני לא הורג את עצמי תוך כדי יצירת הסימולטור, אחרי שגמרתי את יצירתו יש לי את עצמי בתוך המחשב, אבל אני גם נמצא בחוץ, בגוף שלי. לכן בבירור אנחנו לא אותו גדי. נו, ועכשיו נשאל, מה אם הייתי הורג את עצמי תוך כדי התהליך? אז הייתי *אני* עובר לתוך המחשב, או שהייתי מת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חשבתי שדעתך היא שאפשר לסמלץ קוואליה. ב. לא ברור לי מה פתאום הסימולציה הזאת אמורה הרוג אותך או לפגוע בך בכלל. יותר מזה, מהרעיונות שהעלה כאן אלון, הבנתי שמדובר על מחשב ביולוגי. ואם כך, מדוע שהוא לא יהיה בדיוק אותו גדי? הוא בגוף שלו ואתה בשלך, אבל הגוף זהה וגם הנשמה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |