![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני חושב שחוקי ''פסילה שלישית'' היו הרבה פחות נפוצים אילו השופטים היו מגלים קצת יותר גמישות במידת הגמישות שהם מפגינים כלפי נאשמים - כלומר, אם הם היו מכירים בכך שלפעמים כדאי להיות גם קצת יותר קשוחים איתם. אבל כששופט נתקל שוב ושוב באותו עבריין וממשיך ''להתחשב'' במצבו, זה נעשה מגוחך. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
צר לי, אבל אני שוב שואלת: מאין לנו שהשופטים "נתקלים שוב ושוב באותו עבריין וממשיכים להתחשב במצבו"? מחקרים על גזרי דין שיפוטיים שבים ומאששים שישנם שני גורמים מרכזיים שנלקחים בחשבון: חומרת העבירה ועבר פלילי. ה"התחשבות במצב", שכל מחקר עושה לה אופרציונליזציה בצורה אחרת, אינה משפיעה במידה מובהקת על מידת העונש. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |