בתשובה לHadar Aviram, 09/06/05 0:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באשר לרגשות ההמון המריע לפני הגרדומים, במקומך לא הייתי מודאג, טבעם של הרגשות הוא שהם מתלהטים, הדם מתחמם (ולא לטובה) עם קריאת המקרים הספציפיים, ובכל זאת אין איש (או אייל, אני מקווה) התומך בעונשים דרקוניים ("אם היה זה אפשרי הייתי נותן עונש מוות לכל פשע"), כשחושבים על קונטקסט רחב יותר (כמו מקרה שוקי בסו שרצח את אביו המתעלל) עשויה להיות סימפטיה כלשהי לפושע, ובכלל, רגשות הלינץ' שאתה נסער מהם הם אפיזודה קריאתית מודגשת בעיקרם. בנוסף, נראה לי שהחרדה האמיתית בארץ נובעת מההרגשה שהפשע כבר לא עושה לנו חשבון. זה מתלווה להרגשה של התרופפות הנורמות הכלליות, בפוליטיקה וחברה. התוספת של פשעים מסוג שאיננו רגילים לקרוא ולשמוע עליהם (נסיונות חיסול בלב אוכלוסיה תמימה, רציחות שלא על בסיס התלהטות יצרים רגעית - שגם הן נוראיות אבל שגרתיות יותר) פשוט מגדישה את הסאה. ושוב נשאלת השאלה, מה מטרתם של מתקני ענישה/שיקום? עד כמה הם מתקדמים לשיקום אם בכלל? באיזו מידה בידוד מהחברה ושיקום בתנאים לא אמיתיים מסייעים בקליטה מחדש? איזה עבודה פסיכולוגית נעשית על האסירים, ואיזו הערכה נעשית טרם שחרורם? אלו שיטות אלטרנטיביות יש ובמי הן עשויות לגעת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד אמצע המאה ה-19 היה באנגליה עונש מוות על מגוון רחב של עברות, כולל גניבה בערך פעוט. התוצאה היתה שגנבים העדיפו להרוג את קורבנותיהם ואת רודפיהם, כי העונש על גניבה ועל רצח היה זהה. מסיבות אלה שינו את החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניוגייט - מול פלנדרס. ידוע. הציטוט הוא לא עמדה שלי אלא עמדתו השנונה של דראקו (אתונה -600 בערך) נדמה לי שהיא הייתה יותר משעשעת ברשעותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דראקו הקרוי בעברית דראקון, עם החוקים הקרויים על שמו כ"חוקי דראקון" או "חוקים דרקוניים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... לגבי דראקו/דראקון איני יודע, אני אסמוך עלייך. לגבי "החוקים הדרקוניים", כן, לזה התכוונתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |