|
||||
|
||||
לאחרונה, בשם הפוליטיקלי קורקטנס, השוויון החברתי הופך למטרה נעלה על כל דבר, עד כדי הכשלת בעלי האמצעים. מדוע שלא אשלח את בני לבית ספר פרטי ומשובח, בו יזכה לחינוך הטוב ביותר? האם עליו לסבול בכיתות ה"רגילות", בהן רוב התלמידים ה"ממוצע" ינשוך בעקביו ללא הרף? תנו לטובים לרוץ קדימה, אני אומר. הם העתיד. |
|
||||
|
||||
השאלה הנכונה היא- מדוע לא תהיה מערכת החינוך הממלכתית משובחת כמו זו הפרטית. זה ישים מבחינת מורים. בנך המחונן יוכל לקבל העשרה באינספור חוגים ומסגרות אחרות. אף אחד לא מנסה, חלילה, לנשוך בעקבי בעלי האמצעים או למשוך אחורה את בעלי היכולת. כמו שציינתי קודם, ביה''ס אמור להיות מקום מחנך, וזה לא מצריך שיעורי חינוך מיוחדים. בבי''הס, כמו בחברה, יש טובים וטובים פחות, והם צריכים לחיות אלו עם אלו. ייטב לילדך המבריק שיפתח את מיומנתיו השכליות בעשרות פרוייקטים מבורכים שקיימים ואבא יטרח למצוא עבורו, ואת אילו החברתיים בבי''הס ממלכתי ולא בבית ספר משמנת. אגב, גם בתוך המערכת הממלכתית ניתן למצוא בתי ספר טובים,וטובים פחות, עם דגש מקצועי ועם דגש עינוי. הפרטה לא תעלה ולא תוריד. |
|
||||
|
||||
אידאליסטי מאוד לשאול "מדוע לא תהיה מערכת החינוך הממלכתית משובחת כמו זו הפרטית", ולקבוע שמערכת כזו תוכל לתמוך במחוננים כראוי. אבל המציאות רחוקה מהאידאל. מערכת החינוך הממלכתית פשוט לא נותנת פתרון לעשירון העליון של האוכלוסיה (לא בחלוקה סוציו-אקונומית, אלא בחלוקה לפי פוטנציאל ויכולת). בעשירון הזה כלולים גם (אבל לא רק) המחוננים, והמערכת הממלכתית נכשלת שוב ושוב באספקת חינוך והשכלה ראויים למחוננים. דוגמה חיובית לחינוך למחוננים הוא ביה"ס למדעים ולאמנויות של העמותה למצוינות בחינוך, בירושלים. מדובר בבי"ס פרטי המסובסד ע"י העמותה מכספי תורמים, אשר מעניק לתלמידיו (המחוננים ברובם המכריע) סביבת פנימייה יוצאת-דופן. מושקעת שם מחשבה אמיתית בעיצוב סביבת הלימוד, בבחירת המורים, ובפעילויות מעבר לשעות הלימודים. את מה שמקבלים שם *לא* תוכלי לקבל במערכת החינוך הממלכתית, משיקולים כספיים גרידא. אתר ביה"ס, למעונינים בפרטים נוספים: |
|
||||
|
||||
אתה מבלבל באופן קיצוני בין שתי הגדרות שונות של המילה "טובים": 1) טובים - אלו שנולדו להורים עשירים 2) טובים - בעלי כישרונות תסכים איתי שהגדרות אלה אינן חופפות? אם כן, בתור בעל אמצעים אתה יכול לשלוח את בנך המבריק לבית ספר פרטי, בו בנו האידיוט של בעל אמצעים אחר ינשוך בעקביו ללא הרף. ככה לא השגנו כלום, נכון? לעומת זאת, אם המדינה תממן בית-ספר לגאונים, ובו ילמדו יחדיו בנו המבריק של העשיר ובנו המבריק של העני, איש לא ינשך בעקבו של איש. כך שלנושא ההפרטה אין כל קשר לנושא היחס לתלמידים המבריקים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |