בתשובה להאייל האלמוני, 03/06/05 14:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפילוסופיה של הנפש ושל הלשון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך דוגמא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמות עצומה של ספרות בפילוסופיה של הלשון במאה ומשהו השנים האחרונות (ובפינה אפלולית כלשהי של אותה ספרות, תזת ה-MA שלי): עוסקת במשפטים מהצורה - ואני עובר לאנגלית בכוונה - X believes that Y כשהכוונה היא לא לאיזשהם דברים "מעניינים" שבהם מדובר בספק, או בדברים שהם דווקא בלתי מוכחים, אלא לכלל המצבים שבהם Y הוא חלק מתמונת העולם של X, כולל דברים מובנים מאליהם:Joan believes that that plants are green. נכון שהדברים שמעניינים כאן פילוסופים של הלשון מתחילים לקרות כש-Y אינו נכון, אבל הפועל believes שואף כאן להיות הכי "נקי" שאפשר במשמעותו, ולא לרמוז כשלעצמו לשום דבר מעניין. משפטים כאלו נקראים belief ascriptions. רוב הספרות בתחום נכתבת באנגלית, ובמקרים הבודדים שחוקרים עבריים רוצים לכתוב בעברית, מתחיל כאב הראש איך לכתוב זאת בעברית: "אמונה" נשמע יותר כמו faith. אז חלק נקטו את הגישה של ד.ק.: "האמנה", שהיא בעיני גרועה מאוד, ואני מציע "סברה" (והפועל "סובר", שאמנם לא מופיע כמעט בשיחה או בטקטסים בעברית, אבל הוא ברור מיידית לדוברי עברית, ונדירותו היא דווקא יתרון, אמנם לא קריטי.)
Uzi V. believes that 1+1=2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו, יש לי הרגשה ש"סברות" הן יותר אקטיביות מ"האמנות". אבל אולי זה בגלל שבעברית "סובר" זה פועל, בעוד שלהאמנות בד"כ מתייחסים כ"X מחזיק בהאמנות". יש סיכוי לראות את עבודת ה-MA שלך כמאמר בעשרים חלקים באייל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס ושלום, היא רחוקה מלהיות בעלת עניין לציבור, או בכלל נכונה. אבל אחת מאבני הבניין שלה - תיאוריה די מבוססת בת 40 בערך - היא המאמר שהבטחתי בתגובה 303938. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית - התנצלות: מיד אחרי שחתמתי את תגובתי הקודמת הבנתי שהיה לי כאן בלבול מסוים (משום מה חשבתי על "ידיעה") ורציתי לבטל את דבריי, אבל הדיון הזה איכשהו נעלם לי. אני מסכימה ש"האמנה" איננה פתרון מוצלח, מה גם שיש לו צליל פורמלי מדי. מאידך גיסא, "סברה" נראית לי קצת חלשה, אם כי אין לי פתרון אחר. אבל מדוע לא "סבור" במקום "סובר"? ואני מצטרפת לשאלתו/בקשתו של יהונתן - האם נראה משהו מהתזה שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם "חושב ש.."? פחות אקטיבי (י.א.) מ"סובר" שזה אולי conjecture posit, ויותר מצב מנטלי בעל תוכן וכאלה. (לא משמעותי במיוחד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דוקא נראה ש''חושב'' אקטיבי יותר מ''סובר'', רק אולי פחות פוזיטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה מתאים. ''האמנה'' היא טענה שהפרט חושב שיש הלימות בינה לבין משהו (מצב הדברים בעולם, חובה מוסרית וכולי). מחשבה אינה כזאת. היא יכולה לבטא פנטזיה או תהליך של ברירה בין האמנות (או סברות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמפספסים פה משהו - המילה "האמנה" איננה איזה פלוק או אי דיוק מושגי בהעדר מילים טובות יותר. לשימוש בשורש א.מ.נ. יש תפקיד חשוב ברטוריקה של ד.ק. (בה *בהכרח* כולנו "מאמינים"/"דתיים" במובן מסוים, וזה לא משנה אם אנו מדברים על תכונות של אלקטרונים, על תכונות של קווים ישרים או על קיומה של ישות כל יכולה שסיפקה לנו את הוראות היצרן). כשאתאיזם זה סוג של אמונה דתית (אוקסימורון אבסורדי שכזה), אין זה פלא שהדרך הטובה ביותר לתאר את הסברה שנראה את הצבע כחול, כשנביט מעלה, היא לא פחות מאשר "אני מאמין שהשמים כחולים". אני עם רון בן-יעקב - אני בהחלט חושב שמדובר בלהטוט מילולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, העובדה שאתה מייחס לי שוב ושוב שימוש לא לגיטימי ברטוריקה היא בעצמה שימוש לא לגיטימי ברטוריקה מצדך. אני הכרתי את המונח הטכני "האמנה". המונח הזה קיים ומדויק, כפי שמעיד ירדן בתגובה 305695 (הוא הביע הסתייגות אישית ממנו, לא ביטול שלו). אמנם הקשר בינו לבין "אמונה" אינו נראה לי שרירותי, אבל מכאן ועד להאשים אותי באי-דיוק לצרכים רטוריים הדרך ארוכה. אני מציע שלהבא תבסס את עמדתך ביתר רצינות, בעיקר אם ברטוריקה עסקינן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |