|
||||
|
||||
למה כך? הטיעון האמיתי של צד ב' הוא: המכונית הזאת היא שלי. מזמן היא היתה שלי. קיבלתי אותה מההורים, עוד כשהייתי כזה קטן. נכון שישבתי בבית סוהר/שהיתי בח"ול/חטפו אותי להרבה שנים. גם נכון שבזמן הזה צד א' הרשה לעצמו להשתמש בה מידי פעם, בלי רשותי. אבל לא מזמן חזרתי, וכשהתחלתי לנהוג במכונית, ההוא התחיל לצעוק שהיא שלו, שהוא קנה אותה, שהיא מעולם לא היתה שלי, שויתרתי עליה, ועוד כל מיני שקרים. בית המשפט אפילו יכול להסתכל בראשי התיבות של שמי שכתובים על השלדה של המכונית, (העתיקות של הארץ), וגם בספר האוטו המקורי, כתוב את שמי בבירור (ספר הספרים). לא יותר טוב? |
|
||||
|
||||
כדי שלא אלך לאיבוד בפרטי המשל, אדבר על הנמשל. הארץ לא הייתה *שלך*. היא הייתה של אנשים אחרים שישבו כאן לפני כך וכך אלפי שנים. העתיקות לא מעידות על כך ש*את* ישבת כאן, אלא על כך שאנשים אחרים ישבו כאן. לאותם אנשים ולך יש (אולי) הרבה מן המשותף , אבל אז מה? מאין נפקא מינה. |
|
||||
|
||||
למה לא שלי? "אני" שבנמשל זה עם ישראל. הייתי שם אז, ואני כאן היום. "עם" זה תהליך. זה לא תלוי באנשים שחיו בזמן זה או אחר. אם יש משהו כמו "בעלות לאומית" על ארץ (והרי על זה אנחנו מדברים. אין מדובר כאן על תביעה ספציפית של אחמד, או יעקב על חלקת האדמה שלו הפרטית, אלא של העם הערבי, או היהודי, על הארץ), אז יש משמעות למושג "עם". עם אינו מוגבל לחיי דור אחד, אלא כל עוד בני העם מחנכים את בניהם להזדהות ושייכות אל העם הזה ותרבותו, הוא קיים. כך שהעתיקות בהחלט מראים שהייתי כאן, עם יהודי במולדתו. מלבד זאת, היתה מסורת חיה אצל בני העם היהודי, שארצם ומולדתם היא ארץ ישראל, ואליה הם ישובו. מסורת כל כך חיה וברורה, שהיא היתה ידועה גם לכל העמים בהם הם היו פזורים. לכן ברור היה לעמי העולם שביתו הלאומי של העם היהודי צריך להיות בארץ ישראל, גם אחרי אלפייים שנה, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטת חבר הלאומים ב1920. |
|
||||
|
||||
בפעם האחרונה שאני קראתי את ספר האוטו המקורי1 היה כתוב שם שהאוטו לא היה שייך לצד א' ולא לצד ב', צד ב' שדד אותו מצד ג', צד ד' גזל אותו מצד ב' וצד א' גנב אותו מצד ד'. לא קייס רציני לאף צד (מלבד צד ג', שנפטר ולא השאיר אחריו קרובי משפחה). |
|
||||
|
||||
בספר ההוא כתוב שהיצרן- שהאוטו שלו, העביר את הזכויות עליו לעם ישראל. האוטו אמנם היה בשימוש זמני של אחרים קודם לכן, אבל בהצהרה מפורשת של היצרן, הזכויות עליו הועברו בצורה בלעדית לנו.... |
|
||||
|
||||
שכחת שזכויות היוצרים פגות אחרי חמשים שנה, ומאז הרג קאנט את היצרן כבר עברו הרבה יותר מזה... |
|
||||
|
||||
בהתחשב בזה ש''אלף שנה בעיניך, כיום אתמול כי יעבור'', יש לנו הרבה זמן עד שיעברו חמישים שנה בספירה שלו... עם כל הכבוד לקאנט, היצרן עבר הרבה נסיונות התנקשות. עד היום זה לא הטריד אותו מידי. |
|
||||
|
||||
את מתכוונת שזה לא הטריד את מאמיניו. אותו ודאי שזה לא יכול היה להטריד... |
|
||||
|
||||
ניצה, אם את חושבת שאלוהים הבטיח לך את גוש קטיף, אז למה שלא תחסמו כבישים לאלוהים ותעזבו אותנו בשקט. |
|
||||
|
||||
אם כך היצרן פעל בניגוד לכללי השוק חופשי ועליו לעמוד למשפט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |