בתשובה לד.ק., 02/06/05 10:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם לפנינו עוד תמיהה? למה אתה מבדיל בין תפיסה והבנת העולם (אפיס') ובין מהותו (אונ')? איך אתה יודע ש"מבחינה אונטולוגית [זה] ההיפך"? פסקה 2: יש מצבים הדורשים הכרעה רק לכאורה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מגדיר את אלוהים כהוויה (אני מעדיף מילה זו על מהות), ואת הבריאה כהכרה (עדיף על תפיסה). אונטולוגית ישנה הוויה. כשהיא מוכרת, נתפסת, אזי ישנו מין דגם שלה. הדגם הזה הוא הכרתנו את ההוויה, ונהיר שהיא נבראה מתוכה (אלוהים בורא אדם). אפיסטמולוגית יש לנו הכרתנו. מתוך ההכרה הזו אנחנו יכולים להבין שהכרתנו היא רק דגם של ההוויה. היא אינה הוויה נטו, ולא יכולה להיות כזאת. אבל אנחנו מסיקים שחייבת להיות הוויה כדי שתהיה הכרה. כך נוצר מושג ההוויה בהכרה. (אדם בורא אלוהים). פסקה 2: איזה מצב דורש הכרעה רק לכאורה ולמה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |