בתשובה לרודי וגנר, 02/06/05 13:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בלי נשק, משום שבתגובה אליה התיחסתי הציעה הכותבת לפרוק אותם מנשקם ואז להשאיר אותם שם בלי צבא ובלי נשק. אם יש מקומות בהם אוגרים נשק, הם כנראה בכמה ישובים בשומרון המרכזי ובהר חברון (וגם בכמה ישובים בדואיים, דרוזיים וערביים בנגב ובגליל). האוכלוסיה בגוש קטיף אינה אוכלוסיה של אוגרי נשק (אמנם באחרונה זורמים לשם כאלה, ואיש אינו טורח למנוע בעדם). בכל אופן, אם הזדמן לך לצפות בכמה מהתהלוכות ההמוניות האחרונות של החמאס, אתה אמור לדעת שחמישים איש, חמושים ככל שיהיו, לא יוכלו להתמודד מול אלפים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כעיקרון, חשוב לציין שאני בצד שלך (בעד "פינוי בכפיה"). רק רציתי להראות שהדוגמא שלך קצת קיצונית. מצד שני, גם מה שהכותבת לפניך כתבה היה קיצוני, מכיוןן שהיא בקשה לפרוק את המתנחלים מנשקם. נראה לי שעדיף פינוי כפוי על להשאיר אותם ולעזוב. דוגמא מתאימה: יוסקה, אזרח ישראלי שמתגלה פתאום שביתו יושב בנתיב היחידי האפשרי כדי לבנות צינור ביוב חדש לתל-אביב (וכך להציל את כלל התושבים ממחלות ומוות, נניח). אם יוסקה מסרב להתפנות בתמורה לפיצויים, והעתירות שהגיש נגד הפינוי נדחות, אבל הוא עדיין מתעקש לא לזוז, עדיף לפנות אותו בכוח מאשר להרוס את ביתו עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסקה שלנו לא ישב סתם ככה ויחכה שנפנה אותו, נכון? הוא יצית צמיגים, ישווה את דחיית עתירותיו לחוקי נירנברג ויעניק במתנה כמה רימוני עשן לשוטרים שיבואו לפנות אותו. גם אני בעד הפתרון לפנות אותו בכפייה, אלא שאני הייתי לוקח איתי כמה אלות, קסדות וכדורי גומי, סתם לכל מקרה. אחרי שהוא יירגע, נדבר איתו גם על הפיצויים המגיעים לו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |