בתשובה למאיה, 01/06/05 18:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן. הייתי רוצה שמישהו שמעלה את טיעון השליחות יענה לי פעם על השאלה הזאת. משום מה זה לא קורה אף פעם. טיעון השליחות לא ממש פותח פתח לבירור. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון הנגדי הוא שאנשים אינם כלים במשחק שחמט, ולכן אי אפשר לצפות מהם לשנות את חייהם כל פעם שהממשלה משנה את דעתה. זה שהם נענו לצו השעה פעם אחת לא מחייב אותם להמשיך בכך לעד, אלא להיפך: אחרי שהם התנדבו להיות ש"צים לענייני התיישבות צריכה המדינה להוקיר להם טובה ולצאת מעורה כדי לתמוך בהם עד אחרית הימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל משום מה לא נוצר בי הרושם שאתה עומד מאחורי הטיעון הזה. שמא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור הנסיבות שהשתנו במדינה הקיצונית הזו, פיצויים כספיים הולמים וקצת יותר אמפתיה וחמלה למתנחלים עשויים לגרום להם להרגיש שהם לא נזנחים יחד עם האדמה ממנה הם נעקרים. הפעולות המטופשות וחסרות האחיות שלהם(זילות השואה), נבעו כנראה מפאניקה מוצדקת. צריך אולי, להבהיר להם שכועסים עליהם אבל עדיין אכפת למדינה מהם? אני חושבת שהשנאה התהומית התחילה עם רצח רבין. או לפני כן, עם אנשים מטופשים שקראו להם "מתנחבלים" או "יהודונאצים". במשך הרבה מאוד זמן הם היו בשר תותחים, נתונים לפיגועים בחזית. כנראה שחלקם באמת ובתמים מאמין שהמדינה על פי תהום, אולי זה תוצר של הלם קרב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיעון השליחות זר לי, אבל אני יכולה לנחש: המתנחלים ספגו אבדות רבות, שהם הצליחו לשרוד רק למול האמונה שהם תורמים למדינה בעצם היותם שם. עכשיו הם אולי מרגישים נבגדים כשאומרים להם שהם איבדו חברים ואהובים, קרובי משפחה לחינם, ולא רק זאת, אלא ששונאים אותם ותולים בהם את האשמה בכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי, רק אנשים שלא באמת מחזיקים בטיעון הזה מוכנים להגן עליו. מוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי לא קשה להודות בחולשה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |