 |
משום מה, אני לא מוצא סתירה בין להכיר שואות של עמים אחרים לבין להתאבל על קורבנות העם היהודי. מישהו בקש להתאבל על הצוענים? על הנרצחים בקוסובו? בתור מדינה שכ"כ אוהבת לדרג את עצמה כ"מדינה שעומדת בראש הדמוקרטיות, ונלחמת למען כל מיעוט" (או איך שלא ניסחה זאת ישראל בפרשת היידר), אנחנו נוטים לזכור רק אותנו. אין כל דבר רע בהנצחת העם היהודי, אבל אין זה נוגד איזכור נכון ומדוייק של כל המיעוטים שנרדפו, ללא צורך להתאבל עליהם. בתור מדינה שדורשת מכל העולם שיזכיר את השואה, היא יכולה להרשות לעצמה להזכיר גם את הצוענים. אני נדהם לגלות שאנשים חושבים שהיהודים היו אוייבי הגזע הארי היחידים. אם תבדוק, תגלה שמחנות המוות (מחנות מדרגה ג', כפי שהם מכונים) שמשמו ליהודים, צוענים, הומוסקסואלים וקבוצות סלאביות שונות שהגיעו אליהם. ומשום מה, נעשה מונופול אדיר על השואה. היהודים לא היו האומללים ביותר במחנות. ההומוסקסואלים היו בדרגה נחותה יותר, והיו קורבן תמידי להתקפות פיסיות ומיניות מצד הסוהרים והאסירים (בינהם גם יהודים). יד ושם עורך בדיקה לתמונות שנופלות לידיו. עד היום, לפי מה שידוע לי, נמצאת שם תמונה אחת של צועניה. השאר יהודים. יהרוג אותנו לזכור אחרים?
אני לא ידוע מה הניע את הכותב לכתוב מאמר זה, אבל אני אישית לא רואה כל רע באיזכור השואה. זה חלק מההיסטוריה שלנו וחלק גדול מביננו קרובים של אנשים שנצלו מהתופת הנאצי. אבל יש גם לקח, לקח חשוב מאד - שזה יכול לקרות שוב, ולא רק לנו. אתה יכול לשבת ולראות בעצמך קורבן תמידי, כמו שמערכת החינוך עושה עם האינקוויזיציה (היא לא רדפה יהודים, תתפלא לשמוע. היא רדפה יהודים שהתנצרו והמשיכו לקיים מצוות יהודיות. לא בגלל שהם היו יהודים, אלא בגלל שהם נחשבו לנוצרים כופרים), ואתה יכול לראות בעצמך קורבן יחיד (כמו שמבצעים מזעזעים לא פחות של הנאצים לא מוזכרים בלימודי היסטוריה כללית או במקומות שונים).
האפשרות השנייה, היא לשנות את זה. בתור מדינה שיודעת טוב מאד להזכיר לעולם כמה האדם יכול להיות אכזר, היא יכולה להזכיר לעולם כמה האדם יכול להיות אכזר כלפי קבוצות אחרות, וגם כמה הישראלי יכול להיות אכזר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש