בתשובה לעוזי ו., 25/05/05 22:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסיכון הידוע באוכלוסייה הוא 1%. הטענה במאמר שמדובר בעליה של בערך פי 10. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סיכון של 10% לסכיזופרניה זה די הרבה. מה זה "נחשפו לקנביס"? שימוש חד-פעמי או שגרתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובות באייל זה כתחליף לפתקים על המקרר? :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרמת לי לקום ולספור: בכל פעם אני חוסך 38 צעדים... (וחוץ מזה אני מנחש שיש עוד אייל או שניים שרצו לשאול בדיוק את אותן שאלות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתרומה למאזן הקרדיו-ווסקולרי נתנחם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סיכון של 1% לסכיזופרניה זה סיכון גדול מאוד. טלי, האם זה המספר הנכון? אם כן בין שכני אמורים להיות כמה וכמה סכיזופרנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ויציב למדי בין אוכלוסיות שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזדמנות לקשר למאמר ותיק של ביבי קננגיסר, ולהזכיר שסכיזופרניה היא לא פיצול אישיות: דיון 80 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אישרתי מהר מדי) לגבי השאלה על שכנך, תלוי במידת מה באזור המגורים. בממוצע סכיזופרנים נמצאים במעמד סוציואקונומי נמוך יותר. ישנו ויכוח ארוך (ובלתי פתור) בספרות האם זו סיבה או תוצאה: האם מעמד סוציואקונומי נמוך, על הנלווה אליו (למשל - שימוש בסמים...) גורם ליותר מקרי סכיזופרניה, או האם הלקות הנוצרת כתוצאה מהמחלה (או אפילו טרם פריצתה), היא המובילה לקושי בהשתלבות חברתית ותעסוקתית, וכתוצאה מכך למעמד סוציואקונומי נמוך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אומר על מחלות נפש אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לקשר שלהן לשאלת המעמד החברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי במחלה, אבל יש לא מעט מחלות ששכיחותן מצויה במתאם עם מעמד סוציואקונומי. גם ססמאות PC כמו: "התעללות מינית או אלימות בבית קיימת בכל שכבה סוציואקונומית" לא ממש מוכיחות את עצמן במחקרים. אם לחזור לקבוצה של פרופ' כספי (מהמאמר על הסכיזופרניה והקנביס), אותה קבוצה הראתה (וקבוצות אחרות חזרו והראו) שיש קשר בין אירועי דחק בילדות לבין התפתחות דיכאון מאוחר יותר (שוב, לאנשים עם מערך גנטי מסוים). אירועי דחק בילדות קשורים לא פעם במעמד סוציואקונומי. (פעם אני אכתוב מאמר על "כל הדברים הנכונים שאסור לומר". קבוצות מחקר שעובדות עם נתוני הגיוס של הצבא ונתוני משרד הבריאות נתקלות במתאמים "אסורים" כאלה תדיר, וצריכות להתפתל לא מעט כדי לפרסם מאמרים בעיתונות המקצועית, בלי להגיע לכותרות בעיתונות הפופולרית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נשמע מעניין ועצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחכה למאמר בקוצר רוח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוז גבוה יחסית של סכיזופרנים בכלל לא גר בְּבית, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה''ב אחוז גבוה מאוד של מחוסרי הבית הם חולי סכיזופרניה. בישראל מאז שינוי החוק לשיקום נפגעי הנפש (איני בטוחה בשם החוק) ישנו שיפור ניכר במצבם של חולי הסכיזופרניה. החוק מאפשר השמה של החולים בפתרונות מגורים שונים (כמו הוסטלים, דיור מוגן, דיור לוויני וכו'). עדיין חלק גרים בבית ההורים, ומגיעים למערכת שלנו כאשר ההורים מזדקנים ואינם יכולים עוד לטפל בילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך המאמר, ההגדרה האופרטיבית של שימוש בקנביס בגיל ההתבגרות היתה כדלקמן: בגילאים 13 ו 15 משתתפי המחקר נשאלו האם הם השתמשו בקנביס בשנה הקודמת. בגיל 15, 15% כבר נחשפו לקנביס. בגיל 18 הם נשאלו לגבי תדירות השימוש בקנביס בשנה הקודמת. 17%דיווחו על תדירות של אחת לחודש לפחות. מתוך כל המדגם, 26% סווגו כמשתמשי קנביס בגיל ההתבגרות: זאת על פי שימוש בקנביס לפני גיל 15, או שימוש של לפחות אחת לחודש בגיל 18. 25% מהקבוצה הזו עונים על קריטריונים אבחנתיים של תלות בקנביס (מול 1% באלה שלא סווגו כמשתמשי קנביס בגיל ההתבגרות). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |