 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, הרעיון שלי של גישת המחאה (שאני מנחש שהוא לא מה שקורה ב[ה]פועל) הוא לא שהם מרגישים אחלה עם זה; ההפך, הם מרגישים מחורבן, אבל הם די במודע לא יתאמצו בגמר, כדי לא לעודד את האשליה שיש כאן תחרות; וחגיגות המקום השלישי הם מין מיצג מחאה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מקום *שני*. הנה מה שהחגיגות גרמו להם. מה אתה חושב אמר בניטז לשחקני ליברפול במחצית המשחק? סצנריו 1: חבר'ה, אין מה לעשות, מילאן גדולה עלינו בשני מספרים ושלושה שערים. תראו את התקציב שלהם, תראו את כל השבצ'נקואים שהם קונים בלי הכרה, בעוד אנחנו תקועים עם ג'רארד קטן תוצרת בית ואין לנו איך לגמור את החודש. שלושה גולים זה באמת לא משהו שאפשר למחוק, ולכן אני מציע שנחגוג עכשיו את עצם הגעתנו למעמד המכובד הזה, שהיא היא האליפות האמיתית בשבילנו. סצנריו 2: עכשיו הזמן להראות לכל העולם מאיזה חומר קורצתם. יש לכם הזדמנות של פעם בחיים להירשם בהיסטוריה, ואני בטוח שאתם לא מתכוונים לתת להדמנות הזאת לחמוק מבין אצבעותיכם. מכל מקום, אנחנו הולכים להלחם עד הדקה התשעים פלוס זמן פציעות כאילו התוצאה היא 0:0, כי זה מה שאנחנו. אולי ננצח, אולי נפסיד, אבל בטוח שאף אחד לא יוכל להגיד עלינו שהרמנו ידיים, כי אנחנו לא מאלה שמרימים ידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לאמתו של דבר, משחק להפליא! ריצה, תחבולה, זריקה! שמחה גדולה גרמתם לי! הנה נגש אלי אדון שמן וספר לי, כי יש להם כאן בסידני מועדון של בעלי משקל מאתים פונט וגם הם משחקים לפעמים בכדורגל. הוא שאלני אם לא תרצו לשחק אתם בשבוע הבא? לא קדם לכן, כדי שתנוחו יפה ותהיו להם יריבים הגונים. אחר כך באה אלי בחורה קשישה, חברה במועדון של כדור יד. היא שואלת אתכם, אם לא יפה לכם לבחור במשחק זה מאשר להתערב במשחק הכדורגל? ועוד שמעתי, איך שתי סבתות התנצחו בשאלה, אם בימי נעוריהן גם כן היו מרבים כל כך להחטיא את המטרה" | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |