|
||||
|
||||
אהה, ובארור שאהבה\\התאהבות הן לאו דווקא רציונאליות, ולעיתים כלל לא. או כדברי אפלטון(ההומו שסבל בארון אבל טען שאהבת אמת יכולה להיות רק בין גברים)- האהבה היא מחלת רוח רצינית. או כדברי יונג- ה'אהבה' היא כידוע, מושג גמיש, המגיע מן השמים לגיהינום והממזג בתוכו את הטוב והרע, את הנעלה ואת השפל. פרויד, למשל, דיבר כל חייו על עקרון העונג והשאיפה למוות(תאנאטוס), בסוף חייו הוא גילה גם את ארוס, והדבר עורר אותו מתרדמתו.. :) |
|
||||
|
||||
הבנתי. אז כאשר אתם אומרים "תבוני" אתם מתכוונים לראציונלי/הסקה לוגית. אקרא שוב את תגובותיו של ד.ק. (משום שבהנחה שזה השימוש שנעשה במילה, אני חושש שעכשיו אני מבין אותן אפילו פחות). |
|
||||
|
||||
אני זו אני, ד.ק הוא הוא, אנחנו לא אתם.(ופה זה לא שם)\ :P
|
|
||||
|
||||
לא הבנתי איך ההערה על פרויד קשורה. |
|
||||
|
||||
פליטת פה :) |
|
||||
|
||||
1. למה "בארור"? 2. אפלטון לא היה בארון, גם סוקראטס לא. בתקופתם לא היה צורך בארונות לעניין זה. |
|
||||
|
||||
באאארור. הם אולי עשו אורגיות פרועות, אבל לא הצהירו במפורש. תחום אפור שבין הדוניזם לקבלה עצמית |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |