בתשובה למר כליל נאורי, 31/07/01 10:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגישה הליברלית רואה בזכויות הללו דבר מולד. כמובן שצריך ארגון, כגון המדינה, כדי לאכוף אותן. אך יש בדבריך הרבה מן האמת, ולמעשה, אם הייתי חושב על זה זה היה חוסך לי הרבה כתיבה: זכויות הפרט במדינה הן הזכויות שמדינה מחליטה לקיים בתוכה. הדברים שאמרתי לבתגובה הקודמת, אם ככה, הם פשוט הבסיס התיאורטי לבחירה בזכויות מסויימות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט "זכויות הפרט במדינה הן הזכויות שמדינה מחליטה לקיים בתוכה" מניח את קיום המדינה כערך הקודם ל "זכויות הפרט"(יהיו אשר יהיו). לכן, השאלה ההגיונית הבאה היא: על אילו ערכים מתבסס קיום המדינה(שאינה קיימת יש-מאין להזכירך)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה (או יותר נכון - החברה, על הנורמות הקיימות בה, ההיררכיה וכיו"ב), לדעתי האישית, כן קיימת יש מאין. האדם הוא יצור חברתי, ותמיד מתארגן בשבטים, בין אם על בסיס חמולתי, ובין אם על בסיס תרבותי, גיאוגרפי או אחר. הקבוצה החברתית, אם כן, קיימת כאקסיומה. הערכים שהיא בוחרת לעצמה זה כבר עניין סבוך יותר, שכולל ניתוח היסטורי (איך התפתחה הקבוצה?), תרבותי (אלו השפעות היו על הקבוצה מבחוץ?), טכנולוגית (איזה כוח יכול השלטון להפעיל על חברי הקבוצה, ולהפך?) ואם תשאל אותי - ביולוגית (באיזה אופן העבר האבולוציוני של המין משפיעה על טבעו?). חשוב לי להבהיר שכוונתי במשפט "זכויות הפרט במדינה וגו"' הייתה מבחינה פרקטית, בהתאם למה שאמרתי בהודעתי המקורית, על כך שזכות שאין אפשרות לקיים אותה (הזכות לעוף, כדוגמא) אינה זכות כלל. מבחינה תיאורטית, ליברלית, הזכות הבסיסית ביותר (הזכות לחיים) היא מולדת. אפשר גם להסתכל עליה כתוצר תועלתני - אני נותן זכות לחיים לאחרים, כדי שאקבל זכות זו מהם. אבל כאן אנחנו כבר נכנסים לתורות של אמנה חברתית, ואני אמור בכלל לטלפן לדוברת של אברום בורג. אז בהזדמנות אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה טוען שמדינה אינה יכולה לכפות על רעותה את ערכיה? איני יכול לבוא בטענות לדוגמא לסאדם חוסיין כל שלילת החופש מאזרחיו בגלל ש"זוהי החברה עירקית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיכן הסקת דבר שכזה? ודאי שאפשר (וכדאי!) להעביר ביקורת לחברה שערכיה מתנגשים עם ערכי. לא לחינם דיברתי ספציפית על השפעות של חברות אחרות על התפתחותה הערכית של החברה הנדונה. לנתיניו של סדאם, אפקטיבית, *אין* זכויות, בגלל החברה בה הם חיים. אנחנו, כאנשים שמאמינים בכך שמגיעות לכל אדם זכויות בסיסיות מסויימות, צריכים להביע את מחאתנו על כך, ולפעול (עד כמה שניתן לנו לפעול) כדי לדאוג שאזרחי עירק יזכו לזכויות אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהתגובה המאוחרת לא תגרום לכך שאף אחד לא ישים לב אליה. ההנחה שלך שחברה במובן ההיררכי שלה קיימת יש-מאין (שאתה הגדרת כאקסיומה עבורך) מעקרת מיכולת הבנה הדדית דיון עם אדם כאוהד קמין, שדוגל בפילוסופיה של איין ראנד, שגורסת את האינדיבידואל כאקסיומה הבסיסית. כל מי שקרא את "כמעיין המתגבר"(אני מציין את הספר הזה כיוון שהוא הספר הבסיסי ביותר של איין ראנד וזה שהעלה אותה לכותרות בשנות ה-40') יודע שבעיניה האינדיבידואל הוא הבסיסי ביותר. אגב, זאת הסיבה שבגללה בועז ארדר, שהיה מעין"המגיב הרשמי מטעם ראנד" עד שהופיע אוהד קמין, היפנה את הקוראים שוב ושוב לקרוא את ספרי ראנד. אחרת, אין הרבה על מה לדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הנחת האינדיווידואליות היא בלתי מבוססת לחלוטין. אין מקום בעולם בו אנשים חיים כבודדים. תמיד בקבוצות. לכן אין מדובר בסתם אקסיומה - אלא בעובדה קיימת, שאין ראנד, עם כל הכבוד, לא יכולה להתעלם ממנה סתם כך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |