בתשובה לאלכסנדר מאן, 31/07/01 1:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צר לי שאתה מתאר אותי כאיזה ערפד צמא דם,"שאינו מסתיר את כוונותיו". אני מניח שלו היה איזה גוף מקצועי בודק את מידת "הצמא לדם" אצל שנינו הוא לא היה מוצא בדמי יותר חומר מהסוג הזה מאשר אצלך, ומי יודע ? אולי אפילו היו ממצאיו בבחינת הפתעה מוחלטת . . . המושג "דם יזע ודמעות" אינו "תכנית". לא כאשר הועלה לראשונה ע"י צ'רצ'יל ולא כשהוא מועלה היום על ידי, אלא ניסיון להוציא את הראש מהחול, ולהסתכל על מצב נתון בעינים פקוחות. לדעתי המצב הנתון היום חייב בהגדרה ממש להסתיים באיזה עמות מלחמתי משמעותי והכרעה, ולא יהיה מנוס מכך גם אם בראש המדינה יעמוד יוסי שריד. אפשרות התמרון היחידה שיש לנו היום היא המועד שבו הדבר הזה יקרה ולא עצם הדבר עצמו. האם אירוע כזה חייב להתפתח למלחמה אזורית ? לפי איך שנראים הדברים היום לא בהכרח. אבל, אולי דווקא דחיה שלו למועד מאוחר יותר, לכמה שנים קדימה תגדיל את הסכוי להתפתחות כזאת. קשה לצפות את המצב ומאזני הכוחות בעתיד. משום מה אני חש שדוקא דחיה של העניין הבלתי נעים אבל ההכרחי הזה תגדיל את הסיכוי למלחמה כוללת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דוב שלום, צר לי על שהינך רואה וכותב מהירהורי ליבך; בשום מקום לא כיניתך כ'ערפד צמא דם', והעובדה שהינך מדבר ישירות וגלויות על רצונותיך הפוליטיים - הפחות פופולאריים מטבע הדברים - אשר בהם יש לדעתך לנקוט, הינה בהחלט בחזקת מעלה גדולה לשיטתי. כידוע לך ולרבים אחרים, הנני דוחה תוכניותיך השונות מפאת השלכותיהן השליליות על מדינת ישראל ברמה הפנימית והחיצונית כאחת; כיבושן של טריטוריות אלו יעלה במחיר מאות הרוגים ישראלים-יהודים, שלא לדבר על אלפי הרוגים פלסטינאים, לא כל שכן מבחינה פוליטית בינלאומית תגיע מדינת ישראל למעמדה המוכר של סרביה, עם כל ההשלכות הנובעות ממצב זה. אינני רוצה כלל לחשוב כיצד יתפתחו הדברים במידה ומלחמה אזורית 'מוגבלת' תתפתח בעקבות מהלך כיבושן המחודש של טריטוריות הרשות הפלסטינאית. מובן מאליו כי אין בדעתי לנסות ולשכנע אותך בטיעונייי השונים, היות ולכל המאוחר מאז הבעת עמדתך האובססיבית בדבר הטיעון כי גולדשטיין 'נרצח' בידי המון פורע, אינני רואה עין בעין כל נאראטיב זה או אחר עימך. רמיזתך המאוד מסויימת בדבר 'צימאון הדם' הבא מכווני הינה עלילה חסרת שחר, היות ולשיטתי על ישראל לבצע מהלך ולסגת באופן חד צדדי לקווי 67 האמורים - מתוך תקווה כנה ואמיתית כי מצב זה טומן בחובו אופציית שלום מסויימת, הגם שזכותה המלאה של ישראל להגנה עצמית אינו נפקד מתסריט זה, ועל כן אין להגדירו כ'צימאון דם' דלוזורי ופתאטי כאחד. בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטעמים השמורים עמי איני רוצה להמשיך ולקיים דיון פומבי בשאלה מי מאתנו צמא דם יותר, והאמת היא שבנוסף לטעמים השמורים הנ"ל, פתאום כל הויכוח הזה מתגלה כחסר חשיבות ואפילו מעט מגוחך. כמו כן ברצוני לציין שדעתי שיש לכבוש מחדש את שטחי יו"ש ולחסל את המפלצת שבראנו שנקראת "רשות פלשתינית" קשור אך מעט "ברצונותיי הפוליטיים", ובעיקר בשימת קץ למצב אלים מזיק והרסני. לאחר הכיבוש הזה, הדרך המדינית, תיבחר בהתאם לרצון הציבור, ובטוח שיהיו ויכוחים. אבל כיון שהזכרת את אותו הויכוח הישן בעניין מותו של גולדשטיין, אני רוצה לחזור ולהסביר את עמדתי בעניין זה, שאותה הבעתי אז. לא אמרתי מעולם, כפי שאתה מתאר שלדעתי "גולדשטיין נרצח ע"י המון פורע". כל שאמרתי הוא שמעשה ההמתה שלו, על סמך כל הגדרה מקובלת הוא רצח. כמובן אין הדבר מקטין במשהו את מידת החומרה של מעשה הרצח שהוא עשה. לפני שאחזור ואנמק, אקדים ואומר שבעיני ישנן דרגות חומרה שונות של מעשי רצח, גם אם כולם רצח. אני חושב שדוגמה טובה לרצח ברמת חומרה נמוכה היא מעשה הרצח של שוקי בסו את אביו שנהג באלימות במשך שנים רבות באמו. הרוצח נמצא במצב חסר פתרון ובחר באחד "הלא פתרונות". מערכת המשפט התחשבה בו, והחליפה את סעיף התביעה להריגה, אבל בהגדרה ברור שהיה כאן רצח בכוונה תחילה. בקצה השני של הסולם אפשר לדעתי, להביא מקרים כמו רצח שטיירמן ע"י רעי חורב, או רצח נהג המונית ע"י הנערים, אם כי אולי גילם הצעיר הוא גורם מקל במעט – רצח סתם לצורך רצח. רצח של זקן לאחר שדידת כספו או רצח לאחר אונס כדי למחוק עדות, ממוקמים אף הם אצלי, איפה שהוא בראש הסולם. ובתווך יש כל מיני מקרי ביניים, ולכל מהם דרגת חומרה משלו. למשל, את מעשי הרצח שעושים המתאבדים הפלשתיניים הייתי מצרף למעשה הרצח שעשה יגאל עמיר, וממקם אותם איפה שהוא באמצע הסולם. גם הטבח שביצע גולדשטיין ממוקם, בעיני, בקבוצה זו. המתתו של גולדשטיין הייתה רצח, כפי שאשוב ואסביר להלן, אבל מידת החומרה שלו, לנוכח הנסיבות הייתה קטנה (הייתי שם אותה בסולם החומרה, מיד אחרי הרצח שביצע שוקי בסו). רצח מחבלי קו שלוש מאות ע"י אנשי השב"כ בודאי חמור יותר בסולם שלי. למה זה רצח ולא הגנה עצמית ? פשוט מאד: גולדשטיין הומת באמצעות הכאה בחפצים כבדים (נדמה לי מטף כיבוי). מטבע הדברים יש בצורת המתה כזאת שני שלבים. בשלב הראשון הקורבן עדיין בהכרה ועומד על רגליו. ברגע שהוא מתמוטט ניתן להשתלט עליו, ואין בו עוד שום סכנה. כל פגיעה מעבר לרגע זה אין בה שום הגנה עצמית והיא הופכת את המעשה למעשה רצח. יכולים להיות מקרים נדירים שבהם מכה אחת או מכות ספורות בזמן ההשתלטות גרמו למוות, ואז לא מדובר ברצח. אבל נראה לי שזה מצב נדיר, ורוב הסיכויים שבמקרה שלנו (שלא נחקר), זה לא היה כך. אם אדם מומת בעזרת מטף כיבוי רוב הסיכויים שמתקיימים שני השלבים שתיארתי. ועוד רציתי להוסיף, שבזמנו שמעתי קטע מדיון בועדת שמגר. אלמנתו של גולדשטיין פנתה לועדה ובקשה שייחקר רצח בעלה. השופט שמגר שהשיב לה לא אמר: "תפסיקי לדבר שטויות. מדובר בהגנה עצמית." אלא אמר שאין הדבר בסמכות הועדה, ואם היא תפנה לגורמים המתאימים אין לו ספק שיחקרו גם את העניין הזה. בסופו של דבר העניין לא נחקר כפי ששמגר הבטיח. איני יודע מדוע. אז מה ? גם עם שמגר אין לך נאר… המילה הזאת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטריד אותי, דב, שאנשים המזוהים עם הימין נוהגים להסביר מדי פעם מדוע הריגתו של ברוך גולדשטיין הינה רצח, אך במקומות אחרים (ואני דולה כאן מהזיכרון) מצדיקים למשל את הכאתו (שכפסע היה בינה לבין המוות) של אותו ערבי שנפצע קשה לאחר הפיגוע בחדרה (''כי חשבו שהוא המחבל והוא מסוכן''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מי הם אותם ''אנשים המזוהים עם הימין''. אני אחראי רק לעצמי, ודי לי בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הוא מצדיק הכאת ערבי בלתי מעורב אחר פיגוע ? צריך לקרוא לנערה ולשאול את פיה . . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |