בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 20/05/05 17:07
302202
1) לגיטימיות זו שאלה אחרת.אין ספק שמדובר במחאה לא חוקית. בכל מקרה, שאלת האלימות כן או לא היא פחות חשובה במה שכתבתי בתגובה 302104.

2) אני מציע למדוד *לגיטימיות ציבורית* *גם* לפי מה שמתנגדים מוכנים להקריב. לא צריך לשנות את שיטת הבחירות, מעבר למה שאמרתי לתובל, וחשוב לא להתעלם מכך, בחירות זה לא ראי הכל בדמוקרטיה. הרי גם הרוב יכול להצביע באופן לא דמוקרטי.
302230
1) אני לא חושב שזה פחות חשוב שם. מחאה אלימה *אינה* דמוקרטיה. זה ההפך מדמוקרטיה.

2) גם אם נקבל את זה, אתה לא מתייחס לכך שכאן לא מדובר על מה שהמתנגדים מוכנים להקריב - אלא כמה המתנגדים מוכנים *לפגוע* באנשים כדי להשיג את מטרותיהם. מה שכל כך "מרשים" במה שהמתפרעים עשו לא היה זה שהכניסו אותם לכלא, אלא זה שהם גרמו *נזק* לאזרחים. הנה דוגמה כדי להבהיר את זה: אם הם היו שובתים רעב - הקרבה לא קטנה ללא ספק - אף אחד לא היה שם זין על זה. לכן אין מדובר כאן ב"הקרבה" אלא ב*פגיעה* ממשית בציבור. לכן, אתה מציע למדוד "לגיטימיות ציבורית" על פי מידת האלימות והטרור שמופעלת. לפי גישה זו, באמת אין לגיטימי יותר מהחמאס ומטרותיו.
302237
1) טוב, זה דיון מעגלי.

2) טוב, טקטית, אני מסכים איתך, מתנגדיו של שרון ממש לא מהוים אתגר לשרון. פעם אחרי פעם הם מכנסים את עצמם לבוץ (אפשר להזכיר מי בחר את שרון), וגם הפעם הזו לא שונה. הם היו יכולים לעבור על החוק בלי לפגוע בשאר האזרחים וליצור אפקט ציבורי זהה בדרכים אחרות. אני לא מציע למדוד לגיטימיות ציבורית על פי האלימות והטרור. החמאס שייך לדיון אחר בגלל שהוא לא משחק במשחק הדמוקרטי הישראלי (וודאי שלא מקבל עליו את מרות החוק הישראלי).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים