בתשובה לאלון עמית, 20/05/05 1:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא לגמרי בטוחה שזה מיתוס. טענה ברוח זו בערך טען באוזני פרופ' למתמטיקה (לא אותו אחד שהזכרתי בעניין גיסתו שנאנסה). ומדובר על אדם ידוע ומוערך ביותר, אבל הוא עדיין מרבה לקונן על מוחו המתנוון. אם אתה כבר לא מתמטיקאי מקצועי, מותר לשאול במה אתה עוסק? (אם זה לא אישי מדי)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"לקונן על מוחו המתנוון", זאת עושים הרבה אנשים. טים גאוורס, מתמטיקאי מפורסם, דן (קצת) במיתוס בספרו Mathematics: A Very Short Introdcution. עובדתית, עבודות מתמטיות חשובות ומצויינות נעשו ע"י אנשים מעל גיל 40, 50 ויותר. נכון שיש הרבה צעירים סופר-מבריקים, אבל גם לניסיון ולידע המצטבר יש משקל רב. שום דבר לא יכול להיות אישי מדי אם הוא עולה מיד בגוגל (אולי זה בגלל שהשם שלי מתחיל ב-A?), אבל אני בעיקר עוסק בלהיות מאוהב בילדונת שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא בטוח שהיכולות מתנוונות עם הגיל (טוב לא בצורה דרסטית כמו שחושבים). במקום לבדוק עקומה עם הגיל, אולי צריך לעשות רגרסיה מהמוות, ואז מתקבלת עקומה הרבה יותר מעודדת. אחרי הכל, במדידה רגילה, יכולת מול גיל, קבוצת המבחן הולכת ומשתנה. יכולתם המנטלית של המתים לא תורמת הרבה לסטטיסטיקה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראו לנו פעם בביולוגיה איזשהו גרף המורה על תמותת תאים אפורים שהולכת ומתגברת החל מגיל 21.. עד גיל 50 לא נשאר הרבה. מפחיד אבל בעצם, כמות התאים לא חשובה כמו הקשרים בינהם. אם אני זוכרת נכון, היכולות שנפגעות קשורות בלמידה של מיומנויות חדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ילדות שנייה ושכחה מוחלטת", כך תיאר שייקספיר את הזקנה. מדי יום נהרסים בממוצע כ50 אלף תאי מוח ועם הגיל חלה גם ירידה ברמות הנוירוטרנסמיטורים. מגיל 40, למשל, מתרחשת האטה בזמן התגובה, שהולך ומתארך. בעבר ההשערה הרווחת היתה שתאי העצב במוח אינם מוחלפים בחדשים כשהם מתים או מפסיקים לתפקד. כיום הדעה והמחקרים המעודדים מתווים את האפשרות שעל אף שהתהליכים הקוגניטיביים מידרדרים בגיל השלישי - ההתפתחות המוח אינה נפסקת. תאי העצב במוח ממשיכים להנביט חיבורים חדשים, כך שניתן להאט את ההידרדרות לרכוש מיומנויות חדשות ולשמר את הקיימות, בכל קבוצת גיל. בין הפעילויות המומלצות: רכישת שפה חדשה, משחק ברידג' ולא תאמינו - פתרון תשבצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתרון תשבצים זה דבר נפלא. דע עקא שבשבועות האחרונים אני מצליחה בקושי לפתור חצי תשבץ, וגם זה במאמץ. האם זה לא יורם הרועה שהתחרפן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ביום נהרסים חמישים אלף תאי מוח (עבר עליך יום טוב, כוס יין הורסת כמאה אלף), אז כמה זמן יקח עד שיהרסו עשר בגובה 13 (תלוי את מי שואלים, בויקפדיה כתוב 14 לתינוק) תאי מוח 1 ? מעבר לכך כל החישובים הללו מדברים על ניורונים, שהם פחות מעשרה אחוז מסך התאים במוח. הרוב המוחלט הוא תאי גליה, שתפקידם אינו ברור עדין. אין ספק שישנה ירידה בתפקוד עם העליה בגיל, כמו גם שלימוד מאט מאוד את קצב הפגיעה ואף יכול להפוך מגמה לפרק זמן מוגבל, אבל להתימר להבין שאנו יודעים למה ואיך, זה כבר חורג מגבולות הידע למיטב ידיעתי. 1 כחמש וחצי מליון שנה, אם הולכים ע"פ ויקפדיה אז המספר מוכפל פי עשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהם תאי גליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאי מוח מבניים (בניגוד לתאי עצב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהרצאה ששמעתי (מתישהו השנה), מאת פרופסור הקשור לתחום (איני זוכר מי) מאונ' תל-אביב, נאמר שעל פי התאוריה העדכנית דווקא בתאי הגליה, ולא בנוירונים, נמצא המנגנון האחראי על זיכרון. כאנקדוטה הוא סיפר שבמוחו של אינשטיין נמצא מספר חריג (וגדול) של תאי גליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההרצאה נקראת המוח ההולוגרפי של אנשטיין, היא ניתנה ע"י פרופסור אשל בן יעקב וכמדומני אפילו נמצאת בווידאו בשרת של המועדון האסטרונומי (astroclub.tau.ac.il). האמת היא שלא יודעים בדיוק מה תפקידם של תאי הגליה, הם כנראה אחראים על "שירותים טכניים" לניורונים, יתכן שהם גם מהווים איזה שהוא בסיס לזיכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסביר הרבה דברים. כרגיל, כשאתה מזמין טכנאי שירות - שעה זה לא שעה, יום זה לא יום ושירות זה לא שירות. (שלא לדבר על תעריף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוג אחד בונה את ציפוי המיילין של הניורונים. הציפוי הזה מאפשר ''שידור מהיר'' בלי הגדלת עובי הניורונים. (התאים האלה גורמים לרוב לגידול סרטני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזמן חשדתי שאין אצלי כבר תאים אפורים. זה מסביר את הטענה שאני רואה הכל בשחור-לבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסיפור על הנזירות ההן אני מכיר מזמן, ותמיד שאבתי ממנו הרבה אופטימיות. מי שראה מכתבים שאני כתבתי בגיל 18 לא יכול לפקפק בכך שמובטחות לי שנות זקנה פוריות מאד. לא היה שם משפט בן פחות משלושים מילים וחמש פסוקיות. או: את הסיפור על הנזירות ההן אני מכיר מזמן, ותמיד שאבתי ממנו הרבה אופטימיות שכן מי שראה מכתבים שאני כתבתי בגיל 18 לא יכול לפקפק בכך שמובטחות לי שנות זקנה פוריות מאד כי לא היה שם משפט בן פחות משלושים מילים וחמש פסוקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם זה אפילו הצליח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |