|
||||
|
||||
אולי בגלל זה הם בוחרים להתבטא במדיום הוויזואלי. |
|
||||
|
||||
העניין הוא, שלאור הקונצפטואליות היתרה של עשרות השנים האחרונות, להרבה אמנים יש דווקא נטייה להרבות גם במלים - גם כחלק מאמנותם, וגם כדיבור עליה. סך הכל, לו היו מסתפקים במדיום הוויזואלי בלבד (אפילו כולל אותיות/מלים *בתוך* היצירות) לא הייתי יודעת לומר זאת. |
|
||||
|
||||
כן, זה נכון. פעם אמנות פלסטית התעסקה בדברים יפים. אני לא לגמרי בטוח במה היא מתעסקת כיום. קונצפטים. זה הרי ההיפך מפלסטיות. |
|
||||
|
||||
אבל זה לא בהכרח ההיפך מאמנות. והאמנות עם הצד הפלסטי של היום באמת לא בעניין של יופי, זה אפילו נחשב די בזוי. רק עד עכשיו לא הצלחתי להבין אם כוונת האמנים שמתעסקים במופגן ב"כיעור" מנסים להרחיב את גבולות האסתטיקה, או רק להעביר מסרים חברתיים/פוליטיים ואחרים (או אולי, בעצם, להתאים לצו האופנה). |
|
||||
|
||||
מתישהו התחילו להתעסק עם ההגדרה של המילה אמנות. כמובן שלא הצליחו למצוא תשובה אחת מספקת. אני חושב שכל האקרובטיקה הקונספטואלית של היום קשורה לעניין הזה. |
|
||||
|
||||
ככה זה באמת התחיל, כנראה באמצע המאה הקודמת. אחר כך עברו לעיסוק בשאלה מהו העיסוק בהגדרת האמנות, ואחר כך הגיעו לסדר שלישי, חמישי, וכיו''ב. קוראים לזה סלף-רפלקשן וזה הציף את כל תחומי האמנות והידע במשך תקופה ארוכה. רק השד יודע איפה זה ייגמר. |
|
||||
|
||||
כמובן, היה מתבקש עכשיו לכתוב איזו תגובה מתחכמת על סלף-רפלקשן באתרי דיונים. אבל אני לא אפול לבור הזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |