|
||||
|
||||
"שהרי גלוי וידוע: המחדש - כל הנהנים מן הסדרים הישנים נעשים אויביו, וכל הרוצים לתקן את מצבם בכוח הסדרים החדשים אינם מלמדים עליו זכות אלא בשפה רפה. רפיון זה קצתו בא מחמת הפחד מפני מתנגדיו, שהחוקים עומדים לימינם לסייעם, וקצתם מחמת חוסר האימון, הטבוע בבני אדם, שאין דרכם להאמין בחידושים עד שלא נתנסו בהם תחילה זמן ממושך. היוצא מזה, שבכל שעה שניתנת לבעלי האיבה הזדמנות לפגוע בסדרים החדשים, הם עושים כן בהתלהבות של קנאים, ואילו האחרים מגינים עליהם ברפיון גמור, ובאופן הזה צפוייה סכנה ל[שליט] משניהם גם יחד". |
|
||||
|
||||
זה מ"הנסיך" של מקיאוולי? |
|
||||
|
||||
נכון. פרק שישי. פרק 16 "על הנדיבות והקמצנות" - "[שליט] כזה ... אם ברצונו לשמור על השם של נדיב, יהא אנוס להטיל על העם מסים כבדים, להחרים את רכושם ולעשות כל מה שיהא לאל ידו לעשות כדי להשיג ממון. אבל מעשים אלו ישניאו אותו במהרה על נתיניו, ... . לפיכך יהא צפוי לתקלות הרבה, ... משום שבנדיבותו פגע ברבים ונתן שכר למעטים בלבד. וכשיכיר בכך וירצה לחזור בו, מיד יטענו עליו שהוא קמצן." פרק 17 "על האכזריות ועל הרחמנות" - " לפיכך, מוטב לו ל[שליט], שלא יהא חושש לחרפת האכזריות, ובלבד שישכין אחדות ושלום בקרב נתיניו ויסירם למשמעתו. ... בעלי הצדקה, שמתוך מידת רחמים מופרזת, אינם מונעים ערבובי-סדרים וסופם מרבים רצח ושוד. כי דרכם של ערבובי-הסדרים לפגוע בציבור כולו, ואילו מעשי העונש, שמעניש ה[שליט] אינם פוגעים אלא ביחידים בלבד. |
|
||||
|
||||
מדהים כמה שהציטוט מפרק 16 מתאר במדויק את מה שקורה היום ביחס למדיניות הכלכלית בישראל. (נא לא לנצל תגובה זו לעוד דיון חופשיסטים נגד צעצועיסטים, בבקשה) |
|
||||
|
||||
כדי שמשפט כלשהו יהווה בסיס לדיון הוא צריך להיות מובן. לא ניתן להבין את האנלוגיה שאתה מבצע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |