|
1) אשמח לקבל הסבר קצר (או הפניה) על הרעיון הבלבניסטי. אאל"ט שמעתי הרצאות של מרצה בשם זה, במסגרת לימודי "השכלה כללית" בטכניון. 2) "פן תעלוזנה" - בעצם אני מקבל מה שאתה אומר. אני רק רואה זאת בקונטקסט של שנאה עיוורת לצד השני ולא כסיבה בעלת תוקף רציונלי. (הרציונל אומר שמה שניתן כרגע הוא לאפשר להם לרקוד על הגגות ולאחל להם בסתר לב שגם ייפלו משם וישברו את הראש). 3) "טיפול פרטני" - כאשר אני מדבר על טיפול פרטני, אני מתכוון לכך שמ"י באמצעות באי כוחה ה"שפוטים" (המג"בניקים, השוטרים, מגוייסי החובה והמילואים), מתכוונת לגרור כל פרט ופרט מציבור המתנחגדים (מתנחלים-מתנגדים) באוזן, ביד ואם צריך ברגליים מד' אמותיו אל אוטובוסי הפינוי (לא בט' באב כמובן), במקום פשוט להניע את כוחות הבטחון אל הקוים החדשים ולהותיר את המתנחגדים לשאת בתוצאות אמונתם.
בבחירה זו מ"י (להבנתי מטעמים טובים מאוד) הופכת כל אחד ואחד מציבור המתנחגדים לחייל בצבאות השם ומטשטשת את המציאות בה הוא בעצם פיון בקבוצה קטנטנה שכל מעשיה נשטפים בגלי הבייבי-בום של המזרח התיכון המוסלמי החדש. למעשה הממשלה מסכימה לשחק את המשחק ולאפשר לחלק מרכזי של החברה הישראלית להמשיך במסירות בלתי נדלית להפנות את גבו למציאות. לפני כמה שעות עברתי ליד אחד הצמתים וראיתי שם זוג אנשים מבוגרים המחלקים עלונים של תומכי גוש קטיף. אני מוכרח לומר שדוקא מראה זה של התנגדות אזרחית כל כך לא ישראלית באופייה (לא אלימה, לא עויינת, לא מתנשאת, לא חצופה, לא ילדים המקבלים קרטיבים כדי להטריד את העוברים והשבים) מילא אותי בקנאה ובהערצה לקבוצה זו בחברה הישראלית, שבד"כ גורמת לי (וכנראה גם לאחרים) לחמת זעם ותיסכול מעוור על הצלחתם החוזרת ונשנית לגרור את החברה הישראלית לסימטאות שאינן מוליכות לשומקום, ועל ההסתגרות, ההליכה בתלם והפחדנות של ההנהגה הרוחנית שלהם ההולכת ומוליכה אל התוהו. אני משתדל מדי פעם לזכור כי מאחורי הפרונט הקטן של פורעי חוק ואנרכיסטים עוטי טלית, ניצב ציבור די רחב של אנשים שהם מופת של רוח אזרחית וחברתית לפחות בינם לבין עצמם ולרוב גם כלפי חוץ. אני חושב שהחברה ממנה אני בא, שנסוגה כל כך רחוק פנימה, עד שהמאפיין היהודי ביותר שלה הוא סלידה עצמית (נוסח "הבורגנים"), צריכה ללמוד מן המופת של האלטרואיזם, המסירות והפעולה למען הכלל של ציבור המתנחלים. ברור לי שאנלוגיות היסטוריות אינן ערובה לפענוח העתיד יותר מקריאת משניות, אבל הציבור הזה מזכיר לפחות בכמה אופנים את המתיישבים הדיסנטרים הפוריטנים (נוצרים אנגלים לא אנגליקנים) של היבשת החדשה, החלוצים של ארה"ב. קבוצה זו שבד בבבד עם שריפת מכשפות ורדיפת קתולים קנאית שמשה ערש ללידתן של תנועות האבולישן (שחרור העבדים) ובאופן מפתיע אפילו הפמיניזם (שחרור האישה) וחשוב מכל השפיעו בעצם קיומם ואמונותיהם על קבוצת בעלי האחוזות הדרומיים והסוחרים ואנשי העסקים הצפוניים שמתוארים פעמים רבות (בעיקר ע"י היסטוריונים אמריקאיים) כקבוצת ההוגים והמדינאים המוכשרת ביותר מאז ומעולם - האבות המייסדים של ארה"ב. נסחפתי לאנלוגיה מרחיקת לכת זו כדי לציין שאין הכרח לראות את הציר החילוני-דתי, עמוד השדרה של החברה הישראלית, כ"הכרח בל יגונה". הרצון לאפשר את המשך קיומו, המהווה להבנתי את הרציונל למעשיה ה"משונים" של מ"י הוא לא רק אילוץ קיומי של ישראל, אלא גם באופן אופציונלי קרקע לפריצה ופריחה מחודשת של החברה הישראלית, כפי שקרה אצל התומכת הכמעט יחידה שלה מעבר לימים.
|
|