בתשובה למאור גרינברג, 27/07/01 12:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נזכרתי בחוויה שעברתי לפני מספר שנים. כשהגיעו הקרונועים החדשים, יצא לי לנסוע פעם ראשונה באחד מהם מתל אביב לחיפה. באמת מצאתי שנעים להיכנס לרכבת כזאת יחסית למה שהייתי רגיל, מבחינת השקט והעיצוב. היה באמת שינוי לטובה. כשישבתי בתחנה בתל אביל לפני היציאה, חשתי בנועם היצור החדש וניסיתי להתמכר בעינים חצי עצומות לנוחות הכיסא ולאווירה הכללית. ואז נשמע קול פעמונים ענוג ממערכת הקריזה שבמבשר על הודעה שתבוא בעקבותיו. צפיתי לקול ערב של דיילת שיבוא בהמשך שיעמיק את חווית העונג, ועצמתי כמעט לחלוטין את עייני. אבל אז כמעט קפצתי ממקומי למשמע קול גבר במבטא מזרחי כבד: "פקח רכבת. פקח רכבת. מה קורה ?" עברו כמה שניות. השלווה שוב חזרה אליי, ושוב נשמע קול הפעמונים הערב ממערכת הקריזה ובעקבותיו במקום קולה של הדיילת (הרי יש להם שם בחורות "או או הו" ברכבת הזאת. לא ?) שוב קולו של גבר אחר, הפעם במבטא רומני כבד: "אני פה מאחור. הכל בסדר. תוציא אותה מלפנים. . ." כל כך ישראלי. . . |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |